Until you come

פרק 18

פקחתי את עיניי אך סגרתי אותם שוב, האור החזק שחדר לעיניי היה חזק ופתחתי אותן שוב ניסיתי להתרגל שוב. לא הבנתי עד כמה תשוש הייתי עד הרגע הזה, ידעתי שהייתי צריך לקום על אף שזה לא גרם לי להיות שמח מכך, רציתי לשכוח מהכול ולשקוע לשינה, הריח היה טוב ומנחם והשמיכה כיסתה אותי ברכות. אולם ידעתי שאצטרך לקום נזכרתי במשפט האחרון של תומאס, הייתי חייב לקום, אבל לא רציתי לעשות זאת.

הקול שנשמע גרם לי ליפול ממיטתי, אך שקול נשמע בבירור בחדרי, הרמתי את מבטי שתומאס הושיט אליי את ידו בעיניו נשקפה דאגה והקלה ששאל "אתה בסדר?" הוא התעניין, משכתי בכתפיי במבוכה והנחתי את ידי בידו ואפשרתי לו למשוך אותי לעמוד מולו. עיניי הביטו סביב באותו רגע הבנתי כי לא הייתי בחדרי, שום דבר לא היה מוכר במקום הזה והבטתי לעבר המיטה שלפני דקות אחדות שעטפה את גופי בחום והניחוח שלה עדיין עמד באפי ועכשיו יכולתי לקשר אותו למקורו האמתי. זה הכעיס אותי הידיעה הזו, שיכולתי להתנחם במשהו שייך לו.

הבטתי לעבר הרצפה בכעס ובמבוכה וגילתי שרגליי היו יחפות, העדפתי להביט בכל דבר פרט לפניו במיוחד לאחר שגילתי שהייתי נמצא בחדרו.
"אתה לא חייב לעמוד." תומאס אמר, הוא הושיט לעברי את ידו כי שאיעזר בה, אך צעדתי צעד אחורה ונמנעתי ממגעו.
הוא שמט את ידו לצידי גופו אבל קולו היה עקשן, הוא לא איפשר לי להתקדם "התעלפת לא מזמן, תנסה לקחת לאט את החזרה שלך, בבקשה תשב, אני אביא לך כוס מים.
בחוסר ברירה התיישבתי על המיטה הייתי מופתע ומזועזע כאחד ולא יכולתי להתנגד לבקשתו. תומאס יצא מחדרו השאיר אותי בדממה של חדרו, הייתה לי הזדמנות נדירה לחקור את חדרו והחלטתי לנצל אותה. החדר שלו היה מרווח מאוד, שידה עמדה בצד אחד ספרים מסודרים נחו עליה לצידה הייתה שידה נוספת שנחו שם בחוסר סדר ספרים נוספים, חלקם פתוחים, חלקם פתוחים ופניהם מעלה, חלקם פתוחים ופניהם מטה וחלקם סגורים, הספרים התאספו זה על זה בכאוס, הרצפה הייתה מכוסה שטיח רך למגע ויפיפה למראה אם דוגמאות מסבוכות שנארגו בו.

המיטה הייתה רחבת ידיים, המצעים היו נעימים למגע והריח של תומאס שרר באוויר, ערבוב של בושם ונענע, רענן ומסקרן ובאותו זמן ביתי ומוכר, היה בזה מרגיע ומנחם, הייתי צריך לסלק את המחשבות האלו מראשי, אך לא יכולתי.
לפני שהמשכתי לחקור את חדרו, תומאס נכנס פנימה בידו הייתה כוס מים עם חתיכות לימון והוא הושיט אותה לעברי, הבטתי בו ולאחר מכן בכוס המים שהוא השיט לעברי, לקחתי אותה מידו בחוסר ביטחון שהסתרתי.
האם הוא התכוון להרעיל אותי? גם אם כן, קירבתי את הכוס לשפתיי, החלטתי שהוא לא ידע את האמת ואם אמשיך בהעמדת פנים שלי, הוא לעולם לא ידע את האמת, שתיתי את המים בלגימה אחת.