Until you come

פרק 22

"אני אלמד אותך הכול, ההתקדמות שלך תהיה מהירה יותר מרוב התלמידים אני בטוח בכך. ואם תשקיע מאמץ, זו יכולה להיות השנה הראשונה והאחרונה שלך, לא תצטרך ללמוד כאן שלוש שנים, תוכל לסיים את כל הלימודים שלך ואת התמחות בקסם. " הוא לא ידע שבכל מקרה זו תהיה השנה האחרונה שלי, אחרי שאסיים את המשימה שלי כאן, לא תהיה לי מטרה להישאר, אולי אפילו אצליח להשאיר כאן פחות משנה."

"עברתי על מה שלמדת, הלימודים שלכם התמקדו יותר בהיסטוריה והכנה ופחות בקסם מעשי, אנחנו נתמקד יותר בקסם מעשי ואחר כך יהיה לך זמן להשלים את כל הידע הדרוש, אבל לשם כך עלייך גם לשתף פעולה וללמוד." כנראה שלא הייתה בידי ברירה ואצטרך ללמוד למרות ההתנגדות שלי, אולי מתישהו מה שאלמד יהיה שימושי, אך פקפקתי בכך, אם לא היה לי דרוש קסם עד עכשיו בחיי, אצליח להסתדר בלעדיו גם אחר שאעזוב.
"נתחיל בדברים פשוטים ומשם נתקדם." הנהנתי לעברו. והוא עצם את עיניו והתרכז ולאחר מכן שהוא פתח אותם, המבט בעיניו היה ממוקד בכוס שעמדה ריקה על שולחנו, כל העטים והעפרונות שהתגלגלו על השולחן שלו בחוסר סדר, עלו באוויר והסתדרו יחד, זה לצד זה ונכסו לתוך הכוס. יכולתי לומר שאחר כך תומאס עזב את האחיזה בהם.
פי היה פעור הבטתי נדהם, זה לא היה נראה מסובך במיוחד בשבילו, אבל היה משהו מאוד יפה בצורה שזה נעשה.

לאחר מכן, הוא הביט לעברי, ואמר "עכשיו אתה תנסה לעשות זאת.
הבטתי בו, לא בטוח "אני? אני לא יודע איך לעשות זאת."
הוא חייך ורכן לעברי "אתה צריך לדמיין איך אתה עושה את זה, בדיוק איך שעשיתי, תנקה את הראש שלך ממחשבות על כל דבר אחר ותתמקד רק במה שמולך, תעצום את עיניך ותעשה בדיוק כפי שאומר לך, תחשוב על עט אחד שמתרומם ויחד איתו תחשוב על השני, הם מתצרפים יחד, תחשוב על העיפרון הבא ותצרף גם אותו, ככה עד שכול הכוס תהיה ריקה. תחשוב עליהם באוויר, מעל הכוס לאחר מכן הם שטים כמו סירה על המים, הולכים לכיוון של השולחן עד שהם קרובים מספיק, הם נופלים ומתגלגלים על פני השולחן."
ידעתי שהצלחתי לעשות זאת ששמעתי את הרעש של העטים שנפלו על השולחן. פתחתי את עיניי וחייכתי, הצלחתי לעשות זאת.
לאחר מכן הוא נתן לי להזיז דברים שונים בחלל, הוא נתן לי להזיז אותם למרחקים ארוכים יותר, גם ממתי שנכשלתי, הוא חייך ועודד אותי להמשיך.

שהצלצול נשמע קמתי מהכיסא ונערתי מעט את רגליי, השיעור היה מעניין ובעיקר מעשי בדיוק כפי שהוא הבטיח, שמחתי על כך שבאמת יכולתי ללמוד.
"תרצה להיפגש כאן?" הוא שאל.
משכתי בכתפיי והשבתי "לא אכפת לי במיוחד."
הוא הנהן בחיוך מרוצה "יופי, אני לא אוהב ללמד כאן אחרי שעות הלימודים הכול כך ריק שזה מדכא, יהיה עדיף ללמוד אצלי בבית, הסלון שלי רחב ואני מעדיף לארח את כל התלמידים שלומדים איתי לאחר שעות הלימודים שם."
הנדתי לעברו "אוקי."

בשעה אחד בצהרים הדלת של חדרי נפרצה, לא נפתחה באלגנטיות אלא ממש נבעטה, בכניסה עמדה ליס עם חיוך רחב על הפנים, ורגלה הייתה מונפת באוויר הוכחה לכך שמה חשבתי באמת קרה, הייתי בטוח שאצטרך לשלם על הנזק לאחר מכן.
"לא נמאס לך לישון?" היא שאלה בטון מזועזע שהתיישבתי על המיטה בחדרי.
לא התרגשתי במיוחד ומשכתי בכתפיי בחוסר אכפתיות וגערתי בה מעט "אני מותש, עברו עליי כמה ימים לא פושטים אני מניח שאפשר להבין זאת."
נראה כי זה לא הפריעה לה במיוחד והיא התקדמה בריצה לעבר המיטה שלי, חזיתי שזה עמד לכאוב אבל היא ממש הטיחה את גופה על שלי, כאילו חצי מיטה לא הייתה ריקה כך שהיא יכלה ליפול על מיטתי ולא להכאיב לי בתהליך.
נראה היה שלליס היה ללא ספק נורמה אחרת לחלוטין של נימוס והתנהגות.
חשקתי את שיניי "אין בך טיפת עדינות?"
היא התעלמה במופגן מדבריי "תומאס המורה הפרטי שלך." ההתלהבות והתרגשות בקולה היו ברורים ויחד עם זה את העלייה בקולה, קיוותה שלא אצא חירש מהשיחה הזו.
היא המשיכה "ספר לי איך זה! להיות התלמיד הפרטי של המורה הכי מבוקש, חתיך וחכם בבית הספר."

"לא הגזמת בכלל." מלמלתי באדישות, אלא שהיא הייתה עמוק בפנטזיה שספק אם שמעה אותי, היא הצמידה את כפות ידיה אלו לאלו, והביטה בתקרה במבט מצועף, נאנחתי בייאוש "אני ממש רואה שאת קשובה, יש לי שיעור בשתיים את נשארת או מאפשרת לי להתארגן?"

  "לפחות תן לי משהו" היא התחננה, הנדתי בראשי "אני לומד אצלו בבית, זה מספיק טוב."

עיניה נצצו,כאילו הרגע בישרתי לה שהיא זכתה בפרס אסטרונומי כלשהו ואמרה "אולי הוא מאוהב בך."     

~~~

בוקר טוב, 

מתברר שמחקרים הראו שיום שלישי הוא היום שבו אנשים הכי מדוכאים.

בשביל להפוך את היום שלכם לטוב יותר, יש פרק חדש!

תהנו ותחייכו.

באהבה, 

וויט א'נגל.