רק ביחד - פרק 16

2K 113 9
                                    

עמודי התאורה החלו להידלק, זה אחר זה, כמו שרשרת ארוכה של אורות צהובים-כתומים-אדומים, נוצצים במרחק. הרחוב היה שקט בשעת הערב המאוחרת, וזוגות של בני נוער חצו את הרחוב ממדרכה אחת לאחרת, אוחזים ידיים בדממת הליל.

בעודה מביטה בזוגות חולפים מתחת למרפסת ביתה, נזכרה טליה במאור. באקס שאסור להזכיר. לחברותיה אסור להזכיר אותו; היא נזכרת בו בכל פעם מחדש. בכל הפגישות בשעות הקטנות של הלילה מתחת לכוכבים, בישיבות על הנדנדה במרפסת חבוקים ובטיולים הארוכים בפארקים הגדולים בעיר...

כמה התגעגעה אליו.

"על מה את חושבת?" נשמע קולו של צור. הוא עמד לצידה, שיערו הפרוע מתנפנף ברוח הקלילה שנשבה במרפסת.

היא התנערה, כמו מתעוררת מחלום. "על מאור," השיבה בכנות. היא הרגישה שהיא יכולה לדבר עם צור בפתיחות.

"מאור?" הוא הרים גבה בהפתעה, "האקס האבוד?"

טליה צחקה. "האקס האבוד? ככה אתה קורא לו?" שאלה משועשעת.

צור משך בכתפיו. "מה, לא?" הקניט אותה, "מאור, האקס האגדי של טליה, שהיה כל מה שבת חולמת עליו, ואז הלך לבלי שוב..." אמר בקול, כמספר סיפור מתח, ואז צחק. "אני חושב שהכינוי שבחרתי בעבורו מתאים."

"האקס האבוד." טליה טעמה את המילים בפיה.

"מה את חושבת עליו?" שאל צור בסקרנות.

טליה הביטה אל האופק. האורות המהבהבים התקרבו אל הרחוב החשוך שלה. בקרוב גם כאן ידלקו המנורות, ממש כמו קסם.

"אני נזכרת בפגישות שלנו. אתה יודע, ברגעים היפים..." אמרה בחולמניות.

"זה הכול?"

"לא..." היא הרימה מבט אל עיניו החומות. "אני..." טליה השפילה את מבטה. "אני מתגעגעת אליו."

צור הנהן בהבנה.

"הייתה לך פעם חברה?" שאלה טליה בסקרנות.

הוא הנהן, כמו נזכר בעבר הרחוק. "כן. ביפן לא היו לי חברות, לא הרגשתי שייך אליהם עד כדי כך... אבל כשחזרתי ארצה והשתלבתי שוב, ממש כמו פעם... התעורר בי חשק לחברה," אמר, עיניו נוצצות בצחוק.

גם טליה צחקה. "אתה יודע, צור," אמרה כשנרגעו, "אני באמת מקווה שהוא יחזור..."

צור הביט בעיניה. "את חושבת שהוא יחזור?"

"אני מקווה." משכה בכתפיה.

"כן, אבל תחשבי עליו... נראה לך שהוא יחזור?" שאל בתהייה. "את חושבת שהוא עדיין רוצה אותך?"

טליה הרימה אליו מבט מופתע. המחשבה לא עלתה בראשה עד עכשיו. תמיד העדיפה לדמיין את מאור בתור בחור חתיך וחמוד בלי חברה שמתגעגע מאוד לאקסית שלו. ועכשיו צור העלה בה את הרעיון, את הסיכוי... שאולי המצב אחרת. "אני לא יודעת," השיבה, קולה רועד. "אני פוחדת שהתשובה עלולה להיות 'לא'." קולה היה שקט בחשיכה.

רק ביחדWhere stories live. Discover now