נעמי הייתה עצבנית. היא הרי הסבירה לתמרה מספר פעמים, חוזרת ואומרת שהיא לא מבינה את החומר בהיסטוריה ולכן בחרה שלא להתערב בעבודה, אך תמרה רק אמרה שוב ושוב שממנה היא מצפה ליותר והשאירה אותה בבית-הספר שעתיים יותר מהרגיל.
אז עכשיו, בשעה חמש ורבע, היא נמצאת בבית-הספר. וזה לא הכול – תמרה הודיעה לה שהיא עומדת לשחרר אותה רק בשש בערב!
נעמי ישבה על הכיסא בכיתה, רגליה מתנועעות, כמו בועטות באוויר. היא הציצה שוב בפניה של תמרה, שישבה מולה ובדקה מבחנים. נעמי לא ידעה בדיוק מה היא עצמה אמורה לעשות; תמרה לא נתנה לה הוראות מפורשות, לא דפים. היא הסיקה שעליה לשבת בדממה בעוד המורה מחשבת ציונים במחשבון.
"המורה?" שאלה נעמי בהיסוס.
תמרה הרימה אליה מבט בחדות. "כן?"
"אני יכולה לצאת החוצה?"
"ולמה שתצאי החוצה?"
ווי? מי היא שתגיד לי שאני לא יכולה לצאת החוצה? "למה לי להישאר כאן?" ענתה נעמי, הארסיות בקולה ברורה.
תמרה שלחה לעברה מבט חוקר, תוהה האם התלמידה שמולה קוראת לה תיגר. "את יודעת מה? אם את כל כך רוצה לצאת החוצה, לכי להכין לי קפה."
במצב אחר נעמי הייתה מתפרצת בצעקות. למה שהיא תכין לה קפה? היא לא יכולה לעשות את זה בעצמה? אבל עכשיו, אחרי שישבה כמעט שעה שלמה במקום בלי לעשות כלום, הייתה מוכנה לעשות הכול כדי לקום ולנוע קצת, גם אם מדובר בהכנת קפה למורה העצלנית שלה להיסטוריה.
היא קמה ויצאה מן הכיתה. היא קיפצה במסדרון, מאושרת מהחופש הפתאומי שקיבלה, ומנסה להתעלם מן העובדה שבקרוב תחזור חזרה אל הכיתה ואל תמרה. היא נכנסה אל חדר המורים בצעדים קלילים, חיוך רחב מרוח על פניה.
"סליחה?" פנתה לאחת המורות שהקלידה במהירות על המחשב הנייד שלה, "איפה הקפה?"
"שם למעלה, בארון האמצעי," הצביעה המורה, חזרה אל המחשב הנייד, וכעבור מספר דקות הרימה את ראשה, כמו נזכרת בנוכחותה של נעמי, ושאלה: "סליחה, מה את עושה פה?"
נעמי החניקה צחקוק. "אני מכינה למורה שלי קפה."
"בשעה כזאת?"
"אף פעם לא מאוחר מידיי בשביל קפה, כפי שנהג חכמנו לומר," נעמי הנהנה ברוב חשיבות.
המורה הביטה בה בתמיהה. נעמי התאפקה שלא לצחוק לה בפרצוף. "אני מתכוונת," המשיכה המורה, "מה את עושה בבית-הספר בשעה כזאת?"
"הו," אמרה נעמי, כאילו שהבינה את דבריה רק עכשיו, "המורה שלי להיסטוריה השאירה אותי אחרי בית-הספר." המורה המטומטמת, הטיפשה, המעצבנת –
"אה." אמרה המורה ועמדה לחזור אל המחשב הנייד, אך נזכרה כמו בשנייה האחרונה, הזדקפה ואמרה: "תכיני גם בשבילי, חמודה?"
YOU ARE READING
רק ביחד
Teen Fictionטליה, שיר, בלה, נעמי, אביה, מאיה וירדן הן חבורה של חברות טובות מאז ומתמיד, אך כשהן מגיעות לכיתה י' ומגיעים בחורים חדשים וחתיכים לכיתה , המצב משתנה וכל אחת מנסה למצוא את האחד שלה , ואותו הדבר קורה גם מצדם של הבנים. המצב יוצר יריביות , מתחים וריבים רב...
