רק ביחד

רק ביחד - פרק 13

הלילה ירד. פעילות הערב הסתיימה והתלמידים נהרו אל החדרים, מחויכים. באוויר הייתה הרגשה של טיול שנתי. החבורה עשתה את דרכה אל חדר מספר עשרים ושלוש.

"ראיתם את רמה, הקופה הזאת?" נעמי צחקה בקול, "ראיתם איך היא שרה אייל גולן בסבבה?"

"כן, היא בכלל לא שמה לב שכולם צוחקים עליה," אביה התגלגלה מצחוק.

טליה פתחה את דלת החדר והחבורה נכנסה פנימה. שיר נעמדה על סף הדלת. מחשבות רבות התרוצצו בראשה והיא רצתה להיות לבדה ולהעמיק בכל אחת מהן. החדר מלא ההמולה לא היה המקום המתאים לכך. היא פנתה ויצאה החוצה, צועדת בשקט בין השיחים והשבילים, מתחת לכוכבים הנוצצים.

היא התיישבה על הדשא ואז נשכבה עליו. היא הוציאה את האוזניות מכיסה, חיברה אותן אל הטלפון הנייד והפעילה את המוסיקה. ברגעים כאלה הרגישה בבית: רק היא, המוסיקה, הטבע והמחשבות...

"שיר!" אחת האוזניות נתלשה מאוזנה בכוח. "עכשיו את שומעת אותי?!"

היא הסתובבה, מבוהלת, וראתה את גל עומד מאחוריה. זה לא טוב, חשבה לעצמה. רוב המחשבות שלה נסבו סביבו. למה הוא לא יכול לעזוב אותה בשקט?

"את בסדר?" שאל, מביט בה בסקרנות.

"כן."

"את רוצה... לשאול אותי משהו?"

איך הוא יודע?! "כן, האמת שכן."

"אז תשאלי," פנה אליה בחיוך מעודד.

שיר קמה ממקומה. גם הוא נעמד. היא כיבתה את המוסיקה והם צעדו חזרה לעבר בניין החדרים.

"הבנים עדיין שם?"

"לא. רמה תפסה אותם והם חזרו לחדר שלנו. זה מה שרצית לשאול?"

"לא... גל... אתה זוכר, היום אחרי ארוחת-הערב, כשיצאנו לגינה..." מלמלה, מחליטה להוציא את המועקה מתוכה.

גל הרים אליה מבט חוקר. "הנשיקה?"

"כן, זה."

"זאת הייתה רק נשיקה, שיר. זה לא אומר כלום. רק נשיקה." אמר בתקיפות.

"אבל – "

הוא חזר ואמר: "רק נשיקה, קוקי. זה כל מה שזה היה. אין בינינו כלום," הודיע. הוא פנה לעבר חדרו, פתח את הדלת וטרק אותה. שיר נותרה בחוץ, המומה ונעלבת. אבל אם אין בינינו כלום, למה נישקת אותי?

~ ~ ~

"איפה היית?!" התנפלה ירדן על שיר ברגע שזו נכנסה אל החדר.

שיר בהתה בה. "מה זה עניינך?"

"גל הלך אחרייך, אז זה ענייני."

נעמי גלגלה עיניים. "הוא לא החבר שלך, ירדן! מותר לו ללכת עם כל בחורה שהוא רוצה, ואם הוא בוחר בשיר..." היא חייכה אל שיר. שיר לא החזירה חיוך; היא נראתה טרודה ואף עצובה מעט. נעמי בחנה אותה במבטה. משהו קרה לה. אבל מה? והאם שיר תסכים לספר לה על כך?