רק ביחד

רק ביחד - פרק 4

"היי," אור ניגש אל השולחן הקטן שסביבו התקבצו ארבעת חברי הקבוצה. הוא פנה אל גל. "אז... איך היה?"

"מה זאת אומרת איך היה?" צחקה נעמי, "הוא איתנו בקבוצה, הכול היה מושלם. זה ברור!"

אור הציץ בה, תוהה אם לחייך או לציין לעצמו שהילדה הזאת משוגעת.

"היי לכולם!" אביה נעמדה לצד שיר. "בא לכם ללכת לחצר, אל הספסלים מאחור?" פנתה אל הבנים בחיוך מתוק.

"אה –" מלמל אור.

"נו, בחייכם, יהיה כיף!" היא התקרבה אל אור, מתחננת, "אפשר לעשות שם המון דברים..."

שיר ונעמי פרצו בצחוק. "ברור אביה. המון דברים!" צחקה שיר, ונעמי הוסיפה, "כן, כמו למשל ללכת לשם עם בנים חמודים ולהת –"

"ששש... תשתקי!" פקדה עליה אביה. "הם לא אמורים לדעת על החלק הזה!"

שלוש הבנות צחקו בקול רם.

"אתם יודעים מה?" נשמע קולו של עומר, שהצטרף גם כן, כובעו הצבעוני על ראשו, "דווקא בא לי לצאת החוצה. בואו נלך."

"כן, אפשר ללכת לחצר הקדמית, יש לנו מקום קבוע שם," הציעה טליה משולחנה.

"כן, כן, בואו נלך..." הסכימו כולם, ועד מהרה הייתה החברה כולה בדרכה אל הספסלים בכניסה.

הם הלכו יחד, בהתחלה בשתיקה מביכה מעט, אך עד מהרה החלה להתפתח שיחה, והם דיברו כאילו הכירו אלו את אלו זמן רב ולא כאילו נפגשו רק היום.

"הינה, זה כאן, לא?" שאל צור, מצביע על שורת ספסלים לצד ביתן השומר.

מאיה צחקקה. "הו, לא, זה קרוב מידיי לשומרת. לנו יש את המקום שלנו..."

הבנות הובילו את חבורת הבנים בשביל צדדי אל גינת התבלינים, וברגע שיצאו מטווח ראייתה של המורה לכימיה החלו לרוץ על השתילים הרכים.

"זו השחתה," רטנה בלה.

"אוי לא. הכמון המסכן." אביה גלגלה עיניים.

"אני בכלל לא בטוחה שיש כאן כמון –"

"הינה, זה שם!" קראה שיר והצביעה על שני שולחנות פיקניק קטנים, מוסתרים בין כמה עצי פרי גבוהים. החבורה התיישבה על השולחנות, מפטפטת בלהיטות.

"אתם יודעים, זה דווקא אחלה מקום," אמר עומר בהרהור והסיר את ז'קט הבייסבול הכחול-לבן שלו, "הבעיה היחידה היא השמש... ממש חם כאן..."

ענפיהם של העצים לא היו ארוכים דיים כדי לכסות את כל השטח הקטן, והשמש הסתננה מבעד לענפים המעטים וקפחה על ראשם. אך כל אלו לא מנעו מהם להמשיך בשיחה הקולחת, וכל החבורה התעצבה מעט כשנשמע הצלצול.

~ ~ ~

הצלצול המודיע על סוף היום נשמע. הילדים הרימו את הכיסאות שלהם והשתחררו לחופשי, וכך גם החבורה הקטנה, שהתקרבה במהלך היום.