רק ביחד

פרק ראשון

"אני לא מאמינה! אתן קולטות שזה היום האחרון של החופש הגדול?" נעמי עשתה פרצוף עצוב. "תכף יחזרו כל הדפים, המבחנים, המורות המעצבנות, ו – אוי, אלוהים... היסטוריה!"

הן ישבו בגלידרייה החדשה שנפתחה בעיר, כל אחת משבע הבנות אוחזת בגביע וופל גדול ובתוכו כדור גלידה ענק, ביום האחרון של החופש.

"את וההיסטוריה שלך," צחקה ירדן.

הבנות החליפו חיוכים זו עם זו. במהלך החופשה שבין כיתה ט' לכיתה י' הן התקרבו מאוד ויצאו הרבה יחד, בין כל ההכנות לתיכון ולחטיבה העליונה.

"אלוהים, כמה לחץ!" שיר נשפה אוויר בייאוש. "ממש לא התגעגעתי לזה."

טליה נחרה בבוז. "באמת, שיר," גערה בחיבה, "מי מתגעגע לבית-הספר?"

"אני, למען האמת," אמרה בלה בביישנות. "מה?" היא הוסיפה במחאה בעוד שאר הבנות נעצו בה מבטים שנעו מתמיהה לזעזוע עמוק. "היה לי ממש משעמם החופש. לצאת אתכן פעם בשבוע לא מספק לי שעשוע ליתר ימי השבוע."

"הו, אז זה כל מה שאנחנו בשבילך?" גיחכה אביה. "שעשוע?"

נעמי צקצקה בלשונה. "אוי, בלה," אמרה בציניות, "חשבתי שבשבילך אנחנו יותר מזה. איך יכולת לעשות לי את זה?" היא טמנה את ראשה בחיקה של מאיה ופתחה בסדרת יללות מעושות.

הן היו חבורה אחת גדולה, עוד מכיתה ז', וחלקן אף מהיסודי: נעמי, הנמוכה והצחקנית; בלה – החכמה הרעבה; טליה ושיר – שיכולות להיות הכול מהכול; מאיה – זאת שכל המורים אומרים לה "יש לך יכולות! יש לך פוטנציאל! אז למה את לא מממשת אותו?!" ומעודדת את כולם; אביה – בתפקיד המכורה לבנים; וירדן.

לגבי ירדן אף אחת עוד לא הייתה בטוחה. ירדן עצמה הייתה בטוחה שהיא חלק מן החבורה ומעורבת בנעשה, אך למעשה – היא הוזמנה למפגשים מעטים מאוד מן המפגשים שהיו במהלך החופשה, וחלק מן הבנות בחבורה לא חיבבו אותה כהוא זה.

ירדן הגיעה לבית-ספרן של הבנות באמצע כיתה ז'. בהתחלה ניסתה להתחבר, כצפוי, אל חבורת המקובלות והפופולריות, אך הן דחו אותה. לקראת סוף כיתה ז' לא היו לה כלל חברות. בכיתה ח' ניסתה להיכנס אל החבורה שלהן, של נעמי, שיר, בלה, טליה, מאיה ואביה. הן קיבלו אותה ברגשות מעורבים: נעמי ומאיה לא רצו אותה איתן, בלה רצתה, טליה ואביה הסכימו מתוך רחמים, ושיר פשוט משכה בכתפיה, כהרגלה, וזרמה עם ההחלטה.

גישותיהן לא השתנו לגבי העניין עד היום, אולי רק זזו מפה לשם קצת, אבל הרעיון הגדול נותר כשהיה, וכל אחת נותרה בשלה. ירדן ידעה שיש כאלה שלא מחבבות אותה והתרחקה מהן, בלה הייתה יותר מידיי רעבה בשבילה, שיר הייתה קצת סגורה איתה, ולכן נותרו לה רק אביה וטליה, שעמן הסתובבה רוב הזמן.

"מעניין מי תהיה המורה שלנו בהיסטוריה השנה," אמרה נעמי וליקקה גלידת פיסטוק.

אביה גלגלה עיניים בשעמום. "עזבו אתכן ממורות," אמרה בביטול. "בואו נתמקד בתלמידים החדשים שיגיעו לכיתה."