סוד המלאכים הנופלים - Falling Angels

פרק 36

מורק, ג'ס וג'סיקה הלכו אל הכיתת סטודיו שבה אמורה להיות כיתת האבירים. ג'סיקה פתחה את דלת הכיתה ורואה את קת'רין שהביטה על פסל שעמד בפינת החדר, בכל דמותו של רזיאל "שלום קת'רין" אמרה בחיוך והתקדמה. קת'רין שניתקה את מבטה מן הפסל העתיק סובבה את מבטה אל ג'סיקה וראתה מאחוריה את מורק שהביט ישירות אל תוך עיניה "היי" מלמלה ומורק עקף את אחותו לוקח את ידה של קת'רין וגורר אותה אל הקצה השני הרחק מכולם וממי שהגיע עוד "אני מצטער על מה שאמרתי בקפיטריה, הוא לא מרגיש לי טוב וגם לדעת שאת תבלי את רוב זמנך איתו עכשיו" הסביר לאחר שנשם עמוק וקת'רין הביטה בעיניו שהיו כהות ולא בהירות ושמחות כמו שהיא מכירה, אלא כמו שהיה בהתחלה, כמעט שחורות כמו הלילה.
"אתה לא סומך על האהבה שלי אלייך?" שאלה בקול פגוע ומורק נאנח, נשען על הקיר מאחוריו ומעביר את ידו בשיערו "אני לא סומך עליו ועל התמימות שיש בך" אמר בזהירות וקת'רין השפילה את מבטה אל הקרקע "מצטער" אמר מורק בכנות והרים את פניה אליו חזרה ונושק לשפתיה בעדינות "אראה לך כמה אני אוהב אותך הלילה, שגופך לא יטעה באחר" לחש לאוזנה ולחייה הפכו לאדומות "אני אוהב אותך קת'רינה" הוסיף והיא חיבקה את גופו הרחב.
"שלום לאבירי היקרים" אמר בעת שנכנס אקסייבר לכיתה, מורה להם להתקבץ באמצע הכיתה למולו "זו כיתה לאבירים המובחרים ביותר שאלו אתם וכמו כן שנוספה אצלנו אחת חדשה ושינתה את סדרי הגורלות" החל לומר והמשיך "מורק, מעמדך בלתי מעורער ונותר שלך, אתה האביר הראשון" אמר אל בנו והוריד דאגה מליבו, רואה את לחצו של מורק יורד.
"ג'סיקה מקומך השני נותר לך גם אך את תצטרכי להוכיח שהוא באמת שלך כי קת'רינה מיד אחרייך" הסביר וג'סיקה הופתעה "איך אני השלישית כשיש את איימי ואדם שהם ותיקים ממני?" שאלה קת'רין בזהירות "כי קיבלת את כוח הנקמה שזה אחד משלושת סדרי עולם והפונטציאל של כוחך רב משלהם" החל להסביר והביט בה "מורק הוא האמת והלחימה למענה, ג'סיקה היא האהבה והשקר ואת הנקמה וההגנה" סיים את דבריו וקת'רין בלעה את רוקה, היא לא תיארה שכוח עד כדי כך מיוחד וכעת הבינה למה מורק נלחץ שמקומו ילקח.
"אתם תעברו אימונים מיוחדים, תלכו למשימות ותעברו מבחנים שיקבעו את הסדר הסופי שלכם עד המבחנים הבאים שיהיו שנה הבאה" אמר והביט במורק "ומקומך עם כמה שהוא בלתי מעורער אתה עדיין תצטרך להוכיח את עצמך ולכן אתה זה שיוציא את המידע מהמלאך שכבר לא בעל כנף אחת, ג'יימס" קת'רין הרגישה איך היא קפואה במקומה וידעה כי מורק יעשה הכל על מנת להצליח במשימה ובמיוחד כשנולד לאמת.
"להוציא ממנו בכל דרך אפשרית?" שאל מורק ופוקק את ידיו "כן, הסיפור של המלאך הנופל יגמר לעולם" הורה אקסייבר "מורק, הוא היה אחי במשך שנים רבות, תנסה דרכים  אחרות קודם... בבקשה" התחננה קת'רין ומורק הביט בה "אנסה אבל הוא אבוד קת'רין"

במשך כל שאר האימון הם לא דיברו. היה מן מתח בניהם שמורק לא ידע איך לשבור וידע כי קת'רין מתאבלת בתוכה ממה שאמר על ג'יימס.  בסופו של דבר מורק התקרב אל קת'רין על מנת להציע לה להסתובב קצת לפני שיפרשו אל שינתם אך איך שאביו הורה שנגמר האימון היא לקחה את תיקה וברחה מן הכיתה.
"אז אני מבין שהחמיר המצב" ניגש אליו ג'ס וטפח על שכמו בתמיכה "כן, כנראה" אמר מורק באנחה והרים את תיקו "בואו נלך לשבת בחצר" והשלושה יצאו אל חצר הפנימיה שהייתה מוארת קלות רק על ידי מנורות גבוהות אחדות והכוכבים שנצצו בשמיים.
"לפעמים נמאס לי" אמר מורק בעודו שוכב על האדמה ומביט לשמיים "ממה נמאס לך?" שאלה ג'סיקה "לחיות. זה אפילו לא באמת לחיות, הכל אותו הדבר כל הזמן וכל אהבה שאני מוצא חומקת מידי" השיב ביאוש וג'ס התיישר מן השכיבה, מביט בו "אסור לך ליפול מורק, אתה לא יכול להרשות לעצמך. אתה האביר הכי טוב שלנו ויש פה אנשים שאוהבים אותך" אמר אליו ומורק גיחך "אני יודע, אחרת לא הייתי קיים אחרי ליליאן"

"לילאן לא!" קרא מורק ברגע האחרון לפני שקפצה על השד עם הסכין הקטנה שנתן לה שתהיה לה במקרה הצורך.
"מורק זה מסוכן מידי, אל תתקרב לשם לבדך, הן אבודות" עצר אותו ג'ס ומורק העיף אותו בתנועה חדה "עזוב אותי!" צעק ושינה את צורתו, עף אל עבר המקום ממנו שמע אץ הצווחות של ליליאן ואנה, רואה את השדים מעל גופותיהן הרזות ואוכלים את בשרן ושואבים את האנרגיה שנותרה בגופן.
"לא... ליליאן...!" צרח וקפץ על השדים, נלחם בהם אך הם היו רבים מידי ולא הצליח להגיע אליה. הוא הרגיש את דמו רותח מעצבים ועיניו הזוהרות כמעט ושרפו אותם.
כאשר הצליח להרוג את כולם הוא ראה את הגופות ההרוסות של אהובתו וחברתה, ניגש ומתיישב לצד גופתה ומחבק אותה אליו, בוכה אל מצחה וצורח מכאב, מכאב ליבו השבור.
דמה נמרח על שיריונו הזהוב ועל ידיו, פניו וג'סיקה וג'ס שפסקו להלחם בחוץ נכנסו פנימה וראו את מראה הזוועות שהתחולל.

"זה קשה, אני יודע, היא הייתה קרובה לכולנו" אמר ג'ס ומורק הקשיח את אגרופו לצידו "אם לא היית עוצר אותי אז הייתי מגיע בזמן" אמר מורק וג'סיקה נאנחה "זה העבר חברים וכל אחד עשה טעות ושילם עליה" אמרה לפני שיחמיר המצב.
"אתה חושב שאתה מאבד את קת'רין? לדעתי ממש נועדם זה לזו" אמר ג'ס והביט במורק, עיניו היו כהות כמו הלילה סביבם וריקות לאנשים מבחוץ "אני לא יודע, אני אף פעם לא מבחין בזה"