קת'רין הלכה אל חדרון קטן וסגרה אחריה על מנת להחליף לשמלה הנקייה שקיבלה ושמחה כי נתנו בה את האמונה שהיא מסוגלת ללכת לבד למרות שהרגישה את חששו של מורק שהיא עלולה לקרוס.
לאחר כמה דקות שהסתבכה עם הורדת הבגדים בגלל הכנפיים שמעה דפיקה על הדלת "כן?" שאלה ושמעה את קולו של מורק מבעד לדלת "את מסתדרת? נושמת שם?" שאל והיא פלטה צחוק "כן ... אני רק לא מסתדרת עם הכנפיים" אמרה בביישנות "אני יכול להיכנס?" שאל וקת'רין הניחה את ידה על ידית הדלת הכסופה בחשש קל. היא אף פעם לא הראתה את גופה העירום למישהו ובטח לא למישהו כמו מורק שחשובה לה דעתו למרות שהייתה בטוחה שאינה הבחורה הראשונה שראה כמובן. היא פתחה את דלת החדר והביטה במורק שעמד זקוף מולה, מסודר ומצוחצח כפי שהיה לפני השינוי שלה "כנס" אמרה בשקט וסגרה אחריה את הדלת והחדר החשוך ניחם אותה, השקט בו וכך שלא רואים כלום אך היה נדמה לה שעיניו הכחולות כמו בוהקות בחשכה של החדר "בואי, אעזור לך" אמר וחייך קלות, מקרב אותה מולו כשגבה אליו ונגע בכנפיה "הן יפות" אמר מורק והיא הרגישה את לחייה מאדימות "תודה" מלמלה והרגישה אותו קורע מגופה את החולצה שהייתה חצי קרועה גם ככה ומלוכלכת. מורק בלע את רוקו בשקט כשראה את גבה החלק והעביר את ידיו על כתפיה ושמע את נשיפתה החדה. כאילו התעורר מתוך חלום המשיך ופשט את מכנסיה המגואלות דם, משליך אותן הצידה ומכניס את רגלייה בשמלה, מעלה אותה מעלה על גופה ומכניסה בזהירות את ידיה דרך הכתפיות אך הכנפיים הפריעו "תצטרכי להחזיר אותן פנימה" אמר בקול רגוע ושקט, מתאפק יותר נכון היה לומר "איך?" שאלה בעודה מסתובבת אליו עם פניה ומחזיקה את השמלה אל חזה שלא תיפול. "תרגיעי את הגוף שלך, תרגישי שלמה ותחשבי כאילו את מחזירה ספר לתוך מקומו בספרייה" השיב אליה והיא עצמה את עיניה, מרגיעה את גופה ומרגישה אותו מחבק אותה וגופו היה חם יותר ממה שזכרה אך זה הרגיע אותה אף יותר למרות שליבה האיץ בקצבו מרגש.
כנפיה של קת'רין חזרו אט אט פנימה והחורים נראו כאילו לא היו כלל והכל היה חלום בתוך מוחה היצירתי והמוזר.
"את בסדר?" שאל וקת'רין פקחה את עיניה הבהירות שוב, חתוליות ומסקרנות עבור מורק שפעם ראשונה מכמה מאות שנים שליבו נע מבחורה אך ידע שאינו יכול, הוא השומר שלה והוא האביר הראשון "אני מרגישה מצוין וזוועה בו זמנית" אמרה בקולה המתוק וחיוך קטן עלה על שפתיה, אותן שפתיים שרצה לחוש. שפתיה אדמדמות מטבען ומלאות באופן המתאים, לא יותר מידי עבות ולא יותר מידי דקות ועיניה שלכדו את עיניו בתוכן, מביטות אל תוך נשמתו "אני שמח" השיב בצחוק קל וניתק את חיבוקו באכזבה וכך חשבה גם קת'רין. חום גופו היה נעים לגופה הקר והחלש ותמיכתו בה הייתה טובה "מורק... הייתה לך פעם מישהי נכון?" שאלה בזהירות ומורק קימץ את כף ידו ונשך את שפתו "כן, אחת שאהבתי והלכה לעולמה בקרב אכזר ומאז לא אהבתי" השיב אליה ומבטה היה מרחם "אין לך על מה" אמר וליטף את שיערה הרך "זה עצוב שמישהו כמוך לבד" השיבה ומורק עיקם את שפתיו "בואי נצא מכאן".
"אני לא יכולה יותר" זעקה ג'סיקה מתנשמת ומחזיקה את צד גופה "ג'ס!" קראה אליו בעודה נלחמת בחרבה עם שד משונה וג'ס סובב אליה את ראשו בעודו נלחם גם כן, רואה את אהובתו כושלת אל הקרקע ושדים גוברים עליה "לא!" קרא ורץ לעברה, מעיף את השדים ממנה, דוקר את ליבם השחור ולוקח אותה אליו בין זרועותיו. "אני איתך, מצטער, לא שמרתי עלייך כראוי" אמר ונשק לראשה וגופה נשען בחציו על גופו "אני יכולה עדיין להילחם אני רק צריכה כמה דקות" מלמלה בהתנשמות ושיערה היה פרוע ולא מסודר כמו תמיד, פניה מלוכלכות וגופה מלא בדם שלה ודם שחור ודביק של שדים.
"תני לי להביא אותך למקום בטוח קודם" ביקש והיא הנהנה ללא התנגדות רבה. הוא הרים אותה ופרס את כנפיו, מרים אותם אל עבר גג הפנימיה ומניח אותה בפינה מוסתרת שם "תשארי כאן ואם קורא לי משהו תסמני לי או תקראי לי" ביקש וג'סיקה הנהנה, מרגישה את שפתיו המלאות והמתוקות על שלה לרגע ומתעופף משם חזרה לקרב.
"היא בסדר?" שמע את אדם וג'ס כחכח בגרונו "היא נפצעה אך היא תחזור לעצמה, אני מכיר אותה" אמר כיוון שהוא מאמין בה באמת אך גם כדי לעודד את עצמו שהיא בסדר.
השדים הגיעו בהמוניהם וכל האבירים השתתפו בקרב חוץ ממורק שהיה חסר וזה היה גם חסרונם, הוא החזק ביותר.
"איפה מורק?" קראה אליו בת' בשאלה והוא הניד בראשו לשלילה "לא יודע! אולי עם החברה שלו" אמר ברוגז והרגיש איך האנרגיה אט אט אוזלת מגופו, הוא אינו רגיל להשתמש בכמות כזו של כוחו הגשמי, כולא כמה שהוא יכול עם הסלעים והשורשים של העצים וכל דבר טבעי בו היה יכול להשתמש כנגדם.
ŞİMDİ OKUDUĞUN
סוד המלאכים הנופלים - Falling Angels
Romantizmמה כבר יכול לקרות במעבר אחד? מה כבר יכול להשתבש? זה מה שקת'רין חשבה בדיוק לפני שהגיעה למקומה החדש, לפני שהחלו הסיוטים.
