סוד המלאכים הנופלים - Falling Angels

פרק 12

מורק קפא במקומו כששמע את תשובת המגן, זה לא הגיוני, הוא נעלם או כך לפחות האמינו.
"לא יתכן" אמר בולע את רוקו אך המגן הלכה צעד אחד אחורה, מביטה עליו "אתה חושב שאני משקרת?" שאלה והוא הניד בראשו "כמובן שלא אך איך הוא הופיע שוב?" שאל ומכווץ את גבותיו "אתם שבעה אבירים עיוורים נערי" השיבה והיה נדמה כי שמץ של חיוך עלה על שפתיה החתומות "היא הופיעה כאן והוא אחריה, אתה צריך לשמור עלייה מורק מתוקף היותך האביר הראשון, שומר הטוהר" אמרה בקולה הרציני והוא פער את עיניו "קת'רין? את מתכוונת לנערה הזו?" שאל על מנת להיות בטוח שהבין את כוונתה "אכן, הנערה הזו הינה השומרת הבאה, ילדת המלאך וילדת האבירה הדגולה לשעבר" הסבירה מגן והמשיכה, מסתובבת סביבו בצעדים שקטים "האבירה בגדה במשמר, התאהבה בבן אדם רגיל ויצרו יחד תינוק שהיה חצי גשמי-" באה לומר ופלט "אחיה שנעלם, לוקאס" השלים אותה והיא הנהנה "אכן, הוא גשמי אך אינו טהור כיוון שנוצר מבגידה במלאך, הוא קילל את אימה ועשה אותו בעל הכף האחת אך לעומתו הנערה הינה גשמית במלואה" סיפרה ומורק התקשה להבין "איך היא גשמית במלואה אם היא מאותם אדם ואבירה?" שאל מבולבל והמגן עצרה מאחוריו, מביטה קדימה "כיוון שהיא הבת שלי ושל המלאך"

קת'רין ישבה בדממה בחממה, עוברת בין הפרחים ומידי פעם מזמזמת שירים שהייתה שומעת כשהיה לה את הפלאפון שלה ולרגע הבינה כי עד כה מחשבותיה היו עסוקות כל כך ששכחה מן קיומם של טכנולוגיות ויותר חשוב מקיומו של צ'ארלס חברה הטוב ביותר. היא תהתה אם המשיך הלאה בלעדיה וכבר הספיק להתגבר עליה ולשכוח ממנה וחזר להסתובב עם חבריו הקודמים.
היא נאנחה הכבדות וראתה לפתע פרח שהיה נדמה לה כי הינו זוהר באפלוליות החדר, אורו מאיר בזוהר צהבהב וככול שהתקרבה אליו חשה כאילו האזור מתחמם "מה זה?" שאלה מבולבלת ומהופנטת בו זמנית, לא מורידה את מבטה מן הפרח ונגעה בעלי הכותרת שהרגישו כמו משי ועדינים, מקרבת את אפה על מנת להריח וריחו היה עדין ומשכר "מה את עושה שם?" שמעה קול מוכר והתיישרה ישירות, רואה כי זה ג'ס שנכנס "מה אתה עושה כאן?" שאלה מופתעת והוא פלט נחרת צחוק "מחפש אותך וגר פה בין היתר" השיב והתקדם אליה "זהירות זה פרח מיוחד, הוא יכול להכניס אותך לשנת אלף שנה אם חלקיק מן עלה הכותרת שלו יכנס לגופך" הסביר וקת'רין צחקה "ניסיון הפחדה לא מוצלח במיוחד ג'ס" אמרה מכה לכתפו קלות אך פניו היו רציניות "אני מתכוון לזה באמת, יש דברים שאת לא יודעת" אמר וקת'רין בלעה את רוקה, מתרחקת צעד אחורנית אך כמעט נופלת, מרגישה אותו תופס בגבה ומצמיד אותה אליו "מפחדת?" שאל וחיוך מתגרה עלה על שפתיו שהיו דקות יותר משל מורק ובגובהו היה כמו מורק "מבולבלת" תקנה אותו וכחכחה בגרונה, מרחיקה אותו ממנה "בקרוב תגלי הכול" השיב והורה לה עם ידו לבוא אחריו.
במקביל מורק לא ידע איך להגיב או להתחיל לעכל מה שסיפרה לו המגן "איך היא הבת שלך ושל המלאך? זה אסור לא?" ירה שאלות והסתובב אליה, מתקרב אליה בדרישה להסברים נוספים "אני גוססת מורק ולא נשארו לי שנים רבות, המים הטהורים לא משפיעים עליי יותר" השיבה אליו במבט עצוב ומורק פער את עיניו לרווחה, היא גוססת? איך זה ייתכן? "זמני הגיע אחרי אלפי שנים והגיע זמן שמחליפה תהיה ולכן המלאך ערבב את דמנו ויצר את הנערה והפקיד אותה לאבירה תור ענישה שתמיד תזכור לאן היא הייתה שייכת ולא תתנתק מכך לעולם ואימה שנאה אותה, את הטוהר שהזכיר את המלאך אך האדם ראה בתינוקת כמופלאה ונשבה בקסמה, נגרם לו לחשוב שזו ביתו באמת אך האבירה יודעת את האמת" סיימה את דבריה ומורק התיישב על כיסא שיצרה עבורו בשניות, יודעת שקשה לו לעכל את הדברים ששמע כעת.
"אז קת'רין תהיה המחליפה שלך בסוף?" שאל והמגן הנהנה "כן, מקומה במקום גשמי בסופו של יום בין אם כשומרת הסודות והאוצרות או לצד אביה המלאך" ענתה לשאלתו והוא נשך את שפתיו "את לא עצובה שנאלצת לעזוב אותה? שלא יכולת לדבר עמה או לגדל אותה?" שאל וראה כי זה אכן מכאיב לה, אומנם המגן היא אישה קרה וקשה הדבר הזה חלחל בה, הצורך האימהי "כמובן אך למען כך שתגדל כילדה רגילה ורחוקה מעיניו של המלאך הנופל זה היה הכרחי אך כעת כשאימה השאירה אותה בהחזקת הפנימיה הזו הוא חש בנוכחותה כיוון שמקום זה גשמי, עובדי המלאך ואבירים חיים בו" ענתה והביטה בעיני הבדולח אל עיניו שוב "אני סומכת עליך מורק וחיבבתי אותך כמו בן שלי בכל שנותיך, אנא שמור על ביתי כיוון שיעודה גדול משל כולנו"