Neighbors (Jikook)

פרק 5 - מקלחת זוגית

יד קטנה וחיוורת מונחת על חזהו החשוף בחוזקה, יד נוספת הדומה לראשונה מחזיקה בידו של הצעיר.
זוג הידיים מונעות מן הברונטי הערום לברוח,
משביתות אותו אל מקומו.
ג'ונגקוק אינו ויתר לבוגר ממנו והמשיך להילחם, הוא ניסה לברוח מג'ימין הערום.
השניים היו רטובים וחלקלקים.
הצעיר ניסה לברוח פעם נוספת אך הבלונדיני דחף את הצעיר לאחור פעם נוספת וגבו התנגש בקיר המקלחת הקפוא, גניחה לא רצונית יצאה מפיו ונשמעה מוזר באוזנו של הבוגר.
ידו הימנית נמרחת על המראה הצדדית ויוצרת שם סימן כמו מהסרטים.
●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●●
ג'ימין פקח את עיניו, מתח את ידיו אל הצדדים ונאנח בעייפות.
הוא הסתובב לצידו הימני והסתכל על הצעיר ממנו ישן בשקט, למרות שזה היה גבו הוא יכל להרגיש את הנשימות הרגועות של הצעיר.
'למה הוא לא ער? אין לו איזה משחק חשוב?' שאל את עצמו בזמן שהמשיך לשבת על המזרון.
מהצד השני של המיטה ג'ונגקוק פתח את עיניו, תחושה מוזרה בגבו.
'אני מרגיש שמישהו בוהה בי,' הודיע לעצמו, חיוך מובך עלה על שפתיו.
'אני אתעורר בצורה הרגילה ביותר.' הכין את עצמו ובתוך רגע פיהק בצורה מזוייפת למדי והתרומם לישיבה. הוא ראה בצד עיניו את ג'ימין כמעט רץ אל הטלוויזיה ומדליק אותה, רואה איזו תוכנית של ילדים.
"בוקר טוב." הצעיר מלמל כבכל בוקר.
"בוקר." הבוגר המהם כתגובה.
שניהם יכלו להרגיש את המתח באוויר. יכלו לחתוך את השניים בסכינים, לצרוח להם כי הם עולים באש, להציע סרט פורנו לייב כשהם השחקנים ועדיין... עדיין השניים יסתכלו אחד על השני במתח שכזה.
"אין לך משחק היום?" הבוגר שאל לבסוף, הוא היה הראשון לוותר על המבטים החודרניים והשקט המותח.
"לא," הברונטי ענה מבלי לחשוב יותר מידי כשהוא מתקדם אל עבר המקלחת.
"ולך אין עבודה?" ג'ונגקוק שאל כנכנס אל המקלחת ונעל את הדלת מאחוריו.
"יש, אני כרגע כותב אותה." ג'ימין פתח את הלפטופ שלו והחל להקליד את הכתבה, באותו הזמן שמע את המים במקלחת נפתחים.
"למה אתה מתקלח?" הבלונדיני החליט לשאול, הוא היה אדם של מקלחת אחת ביום אך נראה כי הצעיר נקי ממנו בהרבה.
"אני תמיד מתקלח בבוקר." ציין הברונטי באגביות כשהמים ממשיכים לזרום בקולניות.

ג'ימין הנהן לעצמו, הוא האמין כי עליו לעשות משהו עם חוסר הניקיון והסדר שבו אך בחר להתעלם מהעובדה, לכרגע.
הוא חזר אל הכתבה שעליו לסיים, היא על האוכל התעשייתי ועל כמות הסוכר והמלח שאפשר למצוא שם. שותפו לכתבה כבר ביקר במעבדות ובחנויות, הוא כתב את השיחות שהתקיימו בינו ובין בעלי המסעדות והאנשים שבדקו את הדגימות.
למרות שג'ימין כבר היה בסוף הכתבה הוא ידע כי יש עוד מספר שעות לפניו ולפני העבודה הגמורה.
הבוגר לא שם לב אל הזמן שעף ברוח, מעשר דקות שהפכו לשעה שהפכו לשעתיים וחצי.
לפתע הבוגר שם לב כי המים במקלחת עדיין פועלים, עובדה זאת הקפיצה אותו בדאגה.
מה אם הצעיר החליק? התעלף? נפצע? נחנק? התאבד?
ג'ימין עזב את הכתבה מבלי שלחץ שמור ורץ אל דלת המקלחת והיא נפתחה ברגע שנעמד מולה, דרכה יוצא הצעיר כשמגבת כרוכה סביב אגנו ומסתירה אך ורק את הדברים החשובים.
הבוגר אינו יכל להסב את מבטו מן קוביותיו של הצעיר, הן היו ממש מסורטטות, כמו סקיצה ציורית של מעצב אופנה המחפש את הדוגמן המושלם בשבילו.
בנוסף לכך ג'ונגקוק היה גבוה בהרבה מג'ימין, עובדה זו גרמה לבוגר לראות את הברונטי ברשמיות ואף בכבוד.
"התקלחת עד עכשיו?" ג'ימין מצא את עצמו שואל, גבותיו מתכווצות בחוסר אמון.
"כן." הצעיר ענה מבלי מחשבה וזרק את המגבת שהייתה כרוכה סביב מותניו והסתירה את אזור חלציו אל הכביסה.
ג'ימין כמעט קפץ בבהלה, הוא התכוון לנזוף בברונטי שלא זורקים את המגבת כך בלי היסוס כשיש עוד אדם בחדר, אך מתחתיה התגלו תחתוני בוקסר שחורים.
"זה הרבה זמן." הבלונדיני מלמל לעצמו.
"לא היסטרי, בסך הכל שלוש שעות." ג'ונגקוק מלמל גם הוא והתקדם אל ארונו המסודר, בדרך נתקל בקופסאת הראמן שג'ימין אכל אתמול בערב, בקבוק בירה, מחשבו הנייד של הבוגר, פחית קולה, מכנס טרניג ונעליים שחורות.
"לעזאזל, זה המון!" ג'ימין מצא עצמו מתפרץ על הצעיר בצורה בוטה, הוא לא כעס על הצעיר ועל הזמן שבילה במקלחת אלא על העובדה שהוא בתור אדם מבוגר לא משקיע בעצמו באותה הצורה.
ג'ימין יצא מהבית לאחר ההתפרצות, הוא לא יכל להתנצל בפני הצעיר ולהסביר לו עד כמה האגו שלו גדול.