הצעיר התקדם אל דירת המיסתורין שלו כששמחה מלבלבת בליבו, הוא גר לבד!
הוא עדיין לא הצליח לעכל את העובדה לפני שראה את ארגזיו מגיעים, כל חפציו האישיים נמצאים שם.
הוא דילג בין המדרגות בשמחה עד שהגיע אל דירתו, דלת עץ חלקה כשהמספר שלושים ושמונה נרשם עליה.
הוא הוציא את המפתח הכסוף שקיבל והכניס אותו אל חור המנעול של הדירה, סובב במהירות וניסה לפתוח את הדלת.
דלת הדירה השמיעה רעש חריקה ואינה נפתחה אל מול הצעיר העקשן.
הצעיר אינו ויתר והחל לדפוק על הדלת בחוזקה "תפתחו לי בבקשה" ביקש בחוסר נימוס והמשיך להרעיד את הדלת למספר רגעים.
דלת הבית נפתחה במהירות והצעיר המבולבל כמעט נפל על האדם שעמד מולו.
הוא נראה מעט מבוגר מן הצעיר, פניו עגלגלות עם זוג לחיים שמנמנות, שיערו בלונדי בהיר וגלי, עיניו חומות כהות והעובדה כי האדם היה יחסית נמוך הצחיקה את הצעיר.
הבוגר יותר בחן את הצעיר ממנו בתדהמה, הוא אינו ציפה לראות גבר שכזה אל מול עיניו, בפתח דירתו.
"שלום." הבוגר יותר מלמל לאחר שראה כי הצעיר אינו מתכוון להתחיל את השיחה.
"ש-שלום." קולו של הצעיר נשבר בצחקוק גבוה, לאחר השבירה הקטנה הוא פשוט החל לצחוק. הבוגר ממנו אינו הבין את פשר הבדיחה והניח שמשום שהאיש מולו צעיר, הינו חושב על דברים שהבוגר ממנו אינו חושב.
"ג'ון ג'ונגקוק." הצעיר שנרגע הציג את עצמו מבלי לדבר בכבוד אל המבוגר ממנו.
"פארק ג'ימין." השני הציג את עצמו גם כן ויצא מדירתו בשביל לסקור את הסביבה, הוא ראה מספר ארגזים וזוג גברים שריריים המעלים בכל פעם נגלה נוספת.
זהו שכנו החדש, הבוגר נאנח ביאוש, הוא הבין כי הצעיר ממנו אינו יתן לו לישון.
"אתה הדייר החדש," ג'ימין מלמל בטיפשות ולא ראה את הצעיר ממנו מגלגל את עיניו.
הבוגר יותר הנהן והצביע על דירה בעלת דלת עץ דומה לשל ג'ימין ושעליה המספר שלושים ותשע נכתב.
"אלו דירות זהות הבנויות הפוך, הקירות מפרידים הם קירות גבס אז בבקשה תתחשב." ג'ימין ניסה להכין את הדייר הטרי מראש, הצעיר ממנו הנהן בחוסר קשב ונכנס אל דירתו האמיתית.
לכיוון הערב, כשג'ונגקוק ראה כי סיים את מלאכתו הרבה - הוא חיבר את מחשבו, סידר את בגדיו וספריו, התקלח ואף סידר את מיטתו. החליט כי עליו לצאת אל האוויר עם כוס קפה בידו הימנית, להנות מהאוויר הקריר והניגודי לקפה החם שבידו.
הצעיר לבש על עצמו את חולצתו האהובה, חולצה לבנה כשנחתכת בצורת וי בחלקה הקידמי, זוג כפתורים לבנים מונעים ממנה לחשוף את חזהו, צבעה שחור וכיס אפור בצד הימני של החולצה.
הצעיר עמד וצפה בכוכבים, שותה את הקפה שלו לאט, נהנה מכל שלוק.
לפתע שמע את צירייה של הדלת לידו חורקים וצפה בשכנו הבלונדיני יוצא כשקפה חם בידו הימנית וחולצה שחורה בעלת וי רחב וזוג כפתורים לבנים החוסמים את האופציה לחזהו, כיס אפור בצידה הימני של החולצה.
הצעיר הביט במבוגר בהלם ואילו הבוגר קלט רק כמה שניות אחרי את המתרחש.
"מגניב" מלמל ג'ימין ונעמד ליד הצעיר ממנו כשהוא שותה מהקפה שלו שלוק גדול.
"מגניב מאוד" החזיר הצעיר כילד קטן ולקח שלוק גדול אף יותר משל הבוגר ממנו.
"מגניב מאוד מאוד" הבוגר המשיך את המשחק.
"מגניב מאוד מאוד מאוד" הצעיר התחרותי לא יכל להיות האחד שמוותר והמשיך.
"מגניב מאוד מאוד מא-" קולו של הבוגר נקטע על ידי קול צעדים.
"ערב טוב" שכנם מהקומה התחתונה בירך את השניים אך יכלו להרגיש את המתח באוויר, האדם ברח בתוך שניות אל הדירה של חברו, דירה ארבעים ושלוש.
הבלונדיני והברוטני הביטו אחד בשני, שקט שרר במסדרון ומתח כבד הורגש.
"רוצה לצאת לשתות בהמשך?" לפתע ג'ימין קטע את השקט בהצעה מפתיעה, הבלונדיני רק רצה לצאת בטוב עם הצעיר ולא להסתבך לחינם.
"אפשר" הצעיר הפתיע את הבוגר בתשובתו.
השניים נתנו מבטים אחרונים ונכנסו אל דירתם.
******
סיפור חדש...
מה אתם חושבים?
YOU ARE READING
Neighbors (Jikook)
Fanfictionבבניין קטן שבעיר בוסאן מתגוררים זוג שכנים, כל אחד עסוק בענייניו. הראשון בעבודתו התובענית בתור כתב והשני בתור גיימר שרק עבר אל הדירה. במהלך שהותם בבניין מתרחשות מספר אי הבנות וצירופי מקרים שכל מה שאפשר לספר עליהם, זה תזמון גרוע - או ליתר דיוק, מושלם...
