Blame It On Me

●12-Confused●

אני נושמת ברוגע כשאני מביטה בבואתי במראה. עיניי היו הדבר הצבעוני ביותר שנשקף אליי מהמראה האפלולית, ואיכשהו זה הצליח להרגיע אותי. אני מסרקת את שיערי הקצר, מעניקה לו לעבור מעט את כתפיי ולטפטף בזהירות על חולצת הפליז שלבשתי. אני עוטה את המסגרת בצבע השמנת על פניי, ובין רגע חוזרת להיות איילין של עד לפני קצת יותר משנה, זו עם המשקפיים מכיתת המצוינות שכולם בטוחים שמספרים וציונים היו הדבר שלמענו נשמתי.
פעם באמת נתתי למשקפיים להגדיר אותי, ולמרות שידעתי עמוק בתוכי שמשקפים לא הגדירו אותי אוטומטית כ׳חנונית׳, איכשהו נתתי לחברה להגדיר אותי איך שרצתה. היום אני כמעט ובלי משקפיים, משום שאני מרגישה נוח יותר בלעדיהם, אבל גם ברגעים כמו עכשיו, שהמסגרת החצי מעוגלת חוזרת לפניי, אני כבר לא נותת לה להגדיר אותי. להפך, אני מגדירה אותה, ואני אוהבת איך שאני נראית איתה. כי משקפיים היו חלק בלתי נפרד ממני, ולמען האמת, נראיתי די מתוחכמת והרבה פחות חנונית משחשבתי. הם היו יפים, הם היו חלק ממני.
אני עוזבת את השירותים עם שקית שמכילה כעת את המדים שלבשתי. שלחתי את נועה לדרכה משום שיצאה בערך שניה אחרי שנכנסתי, כך שכעת צעדתי בקלילות לבדי. אני מבחינה פתאום בסליל עשן מסתלסל מאחורי מקלחות הבנים, ומתקדמת בסקרנות לכיוון. כשאני מבינה מי הבחור שהיה אחראי לעשן שהתפזר לאוויר בכל זמן קצוב, אני דורשת ממוחי לחזור על צעדיי לכיוון מגורי הבנות, אבל משום מה אני ממשיכה ללכת לעברו.
הסיגריה שאחוזה בין אצבעותיו נכנסת לפיו לרגע, ורגע לאחר מכן הוא משחרר את האוויר מריאותיו, מעיף בי מבט עם גבות מכווצות, אבל למרות שנראה שהוא רוצה לומר משהו, הוא פשוט תוחב את הסיגריה שוב לפיו, שואף שוב את העשן אל הריאות. הוא כבר אחרי מקלחת, לבוש במכנסי טרנינג וחולצה שחורה ארוכה, שלמרות ישיבתו נראה שהייתה רחבה.
"מה קורה איתך?" הוא מעיף בי מבט נוסף, מופתע מעט שפניתי אליו במילים. לאחר דקה שלמה של המתנה לתשובה, אני משלבת את ידיי על חזי בעצבנות, מעניקה לשקית לנוח על הרצפה לצידי.
"מה קורה איתך?" אני שואלת שוב, חסרת סבלנות בהרבה.
עמיאל מרים זוג עיניים תכולות לעברי, מבולבל לחלוטין, "מה קורה?"
אני נושפת אוויר בעצבנות, "תגיד לי אתה. אני מבולבלת ממך, מההתנהגות שלך, מהכל."
הוא מחזיר את הסיגריה לבין שפתיו, שואף שוב מהעשן באיטיות, ואז משחרר את ריאותיו בנינוחות, "מצטער שהצלחתי לבלבל אותך." הוא אומר, ומצליח לגרום לגיחוך להיפלט מבין שפתיי.
"אתה לא נורמלי, אתה יודע?
קודם אתה מסתכל עליי כאילו אני זן נחות, אחר כך אתה בא אליי הביתה ורואה איתי פאקינג אלאדין בזמן שאתה שר שירים. אחר כך אתה משאיר אותי במקום הכי נמוך שאתה יכול, ואז מתנצל על זה כאילו אני כל החיים שלך, ושוב.
"מה לעזאזל אתה רוצה? למה הכל כל כך מסובך? אתה כל כך לא החלטי!" אני משחררת את כל הזעם שנאגר בתוכי במשך השבועות האחרונים, וממשיכה להביט בו בציפייה לתשובה מספקת. אבל הוא רק מסיים את הסיגריה בנחת, זורק אותה על הרצפה ודורך עליה תוך כדי שהוא קם מהישיבה שלו כנגד הקיר, שכריות רגליו נעוצות בקרקע.
"מה את רוצה ממני?" הוא שואל לפתע, ומותיר אותי המומה.
"מה?" אני שואלת בבלבול, כשהוא מצליח לערער את מחשבתי.
"מה את רוצה ממני, איילין?" הוא שואל בייאוש, מפנה את גבו ממני. אני נותרת בהלם מוחלט, לא מצליחה לומר עוד מילה אחת, בזמן שהוא מתחיל ללכת ממני, ורגע אחד לפני שהוא עוזב הכל, הוא שוב מערער את מחשבתי כשהוא אומר: "יפה לך משקפיים."

שיחת הסיכום לא הייתה ארוכה, ובה המפקדת הסבירה מה קורה בזמן כיבוי אורות. אסור היה להשתמש בטלפונים או לדבר, פשוט לישון ותו לא. אחד שיפריע לאחרים יצא לעמוד בהקשב במשך דקה בחוץ, ואם יעשה זאת שוב, יאלץ לעמוד בהקשב בחוץ בעוד שהוא על מדים.
בנוסף, היא מסבירה שמחר נעבור לאוהלים שבקצה האחר של הבסיס, למרות שהגשם צפוי להמשיך, משום שקבוצה נוספת אמורה להגיע לבסיס. אני מבינה שיום ראשון בחדרים הוא סוג של הקלה במכה לפני המעבר לאוהלים.
אני משתדלת שלא ליצור קשר עין עם עמיאל, למרות שנראה שהוא היה אדיש לחלוטין להימצאותי בקבוצתו.
"משוחררים, לילה טוב, קבוצה חמש."
"לילה טוב, המפקדת." טפטוף קל מתחיל בזמן שכולם מתפזרים בחזרה לחדרים. אני נשכבת על המזרן כשעל ידי נועה ומאיה, שגם נמצאת באותו החדר. אני מניחה את המשקפיים מעל ראשי ומתכרבלת בשמיכה הפרוותית שאני דואגת להביא איתי לכל טיול שנתי. אבל לא משנה כמה אני מנסה, לא עוזבות את מוחי אותם הפנים, בעלות העיניים הכחולות הכי יפות בעולם, וזיפים בני יומיים. לא עוזבות אותי אותם מילים ורגשות מתחלפים, אותם חיוכים ואז מבטים אדישים. אז אני לא נותת להם לעזוב, ורק עוצמת את עיני בתקווה שמחר הכל ייעלם.

_______

יאיי, פרק חדש! מהשניה שחשבתי על הגדנ"ע הזו השיחה בין עמיאל לאיילין מאחורי המלתחות הייתה לי בראש, אני מקווה שזה יצא כמו שצריך^^
טוב, יש לי מחר פסיכומטרי (שוב), אבל זה האחרון בהחלט! תאחלו לי בהצלחה ;)
אוהבת המון, מקווה שאהבתם^^