Blame It On Me

●5-Aladdin●

כשהייתי בת 11 מאיה שכנעה אותי להבריז לראשונה משיעור. לקח לה די הרבה זמן לשכנע אותי לוותר על מתמטיקה, משום שהייתי ילדה טובה שמעולם לא העזה להבריז משיעור כלשהו. בסוף נהניתי, וכמעט לא הבנתי מדוע לא עשיתי זאת עד אותו רגע. שחזרתי הביתה באותו היום רוי התפרץ לחדרי, המום מאחותו התאומה, שהבריזה לראשונה. הוא סיפר שהמורה מדברת עם אמא, ואם לא אמצא תירוץ מהיר הלך עליי. אחרי שנכנסתי לפניקה הוא הציע לי לומר שהמגפיים שלי התלכלכו מבוץ, וניקיתי אותם בכזה ריכוז עד שלא שמתי לב לצלצול המודיע על הכניסה לכיתות. השתמשתי בעצה של רוי, משום שהייתי גרועה בשקרים גם ככה, ולא יכולתי להמציא שום דבר טוב יותר לבד. זו הייתה הפעם הראשונה ששיקרתי להוריי. אמי האמינה לי מיד, ואבי לעומתה עלה עליי ברגע. בכיתי כמו משוגעת, בטענה שלא התכוונתי לשקר ובסך הכל עשיתי קצת כיף. מאז לא שיקרתי להם שוב בנושא, ואם התכוונתי להבריז מאחד השיעורים הצהרתי על כך בביטחון. וזאת עד היום. לא הייתי מסוגלת להביט בהוריי, ולומר להם שהושעתי מאתמול ועד ליום חמישי בשל זובור מטומטם שעשיתי על התלמיד החדש, שייאמר לזכותו, כבר הספיק להתחבב על הוריי באופן משונה למדי. אמש המזל עבד לטובתי, משום שהוריי שבו הביתה לאחר שרוי חזר גם כן, אז הם אפילו לא חשדו שאת כל יומי ביליתי בבית. היום הצהרתי בקול מדוכא שניה לפני שאמי עזבה את הבית שאני חולה וצריכה יום מנוחה, והיא הסכימה.

דשדשתי בחזרה למיטתי בצעדים כבדים, מנסה להיראות אמינה כמה שיותר. בדרכי עברתי מול חדרו של רוי, הדלת הייתה פתוחה והוא בדיוק החליף חולצה. הבטתי בו למספר רגעים, נואשת לתשומת ליבו. אך הוא רק שלח בי מבט זועם, וסב חזרה על עקביו. גם לאחר שנכנסתי אל תוך מיטתי החמימה, רוי עשה כמה שיותר רעש, על מנת להוכיח לי שהוא בבית והוא עדיין כועס. לא היה לי טעם לנסות לשנות את דעתו, גם אני הייתי מבולבלת. חיוך עדיין עולה על פניי שאני נזכרת במבטו המופתע של עמיאל, כאשר החברה קיפצו מהשיחים חמושים. ואז אני נזכרת בחיוך המתוק שעלה על שפתיו אחרי שזכיתי להשעיה בת יומיים, ובקולו המאיים שהתפרץ לביתי. מצד אחד נראה שעמיאל שנא אותי שנאת דם. הוא גם די הצהיר על זה כאשר לכד אותי בין ידיו. אבל אז הוא אומר לרוי בפתטיות שהוא שמח שפגש במשפחה שלנו, נו באמת. אני בספק שרוי בכלל יודע מיהו עמיאל באמת, שכן עמיאל דאג להציג את עצמו מול כולם בתור עמיאל בלבד. אני תוהה מדוע זכיתי בכבוד לדעת מאין הוא מגיע. אבל אז אני מבינה שזו פשוט הדרך שלו להציג בפניי שאני לא יותר מעוד כלי במשחק שלו. נראה שכל החיים היוו בפניו משחק, הוא היה מקבל הכל, וכשלא, היה שולף את קלף המשפחה שלו. זה כמעט מפתיע שלא עבר לבית הספר שלנו קודם לכן, או יותר נכון, לבית הספר שלו. הוא היה מקבל הכל, וכולם היו עושים כבקשתו רק מהפחד לנשור מבית הספר 'אדמוני'. זה היה בית הספר הטוב ביותר בכל המרכז, ולמידה בו העניקה בונוסים אפילו באמריקה, שם הייתה אוניברסיטה פרטית מבית 'אדמוני'. בית הספר הזה היה הסיכוי של כולנו, ואני לא התכוונתי להרוס אותו רק משום שהבעלים של בית הספר הוא קוץ רציני בתחת. אז החלטתי שאני אפתח דף חדש עם עמיאל. אולי אנשים יחשבו ש״התקפלתי״, ואני פחדנית, אבל למען האמת, לא היה למה להמשיך את זה. הוא חש על גג העולם, ואני פשוט הורדתי לו את האוויר מהמפרסים. אנחנו תיקו עכשיו, אין צורך להמשיך. אולם לאחר מכן אני נזכרת כי אמר שאני אצטער על מעשיי, אז אני מתארת לעצמי שבשבילו זה ממש לא ייגמר עכשיו.