פרק 3-my love:ליאן ועומר

2.2K 150 17
                                    

עומר:
קיבלתי הודעה מהמורים של לירן ונוי,על שביתה בבית ספר היסודי,נו טוב..לא הערתי את הילדים,קמתי לשתות מים
וחזרתי לשכב במיטה לצד ליאן...
פתאום חזרתי אחורה..לתקופה ההיא שאיתן רק נולד...
אז איך אני וליאן הכרנו?!

הכל התחיל מהסטוץ שלי ושל דנית מוסקובי׳ץ
זה היה בכיתה י״ב,היא הייתה הילדה הכי מקובלת ופרחה בשכבה,
זה היה ממש בתקופה שאיתן נולד לאלמוג ונטע...
אני ודנית היינו בסטוץ ואחר כך,זה התפתח לקשר רציני,לפחות ככה חשבתי,
פעם ראשונה שאני מחזיק הרבה בקשר,3 חודשים...
בשבילי זה הרבה,פשוט התאהבתי,
במקביל הכרתי איזה חננה אחת,שהיום היא אישתי,
ליאן גבאי...
הכרנו במסיבת יום ההולדת של דנית,שכמה בנים ופרחות השפילו אותה וזרקו אותה לבריכה,כמובן שעזרתי לה ונהיינו ידידים טובים..אבל לא היה ביננו כלום.

לאחר כמה זמן גיליתי שדנית שוכבת אם מישהו אחר במקומי,היא שברה לי את הלב לאלפי חתיכות קטנות...

יום אחד ליאן באה לישון אצלי,כן היינו חברים הכי טובים ולפעמים היינו ישנים אחד אצל השני,לא בקטע רומנטי..
היא ניסתה לנחם אותי
״אבל אני אוהב את דנית!אני בחיים לא יאהב מישהי אחרת!!״ אמרתי שבור וליאן פרצה בבכי והייתי מבולבל
״מה קרה?״ שאלתי לחוץ
״הבנתי שאין לי סיכוי ואני לא יהיה מאושרת אף פעם״ היא מלמלה בבכי
״אין לך סיכוי במה ליני?למה שלא תהיי מאושרת?״ שאלתי
״הרי אמרת שבחיים לא תאהב מישהי אחרת..אז אתה בחיים לא תוכל לאהוב אותי..ואני בחיים לא יהיה מאושרת!״ היא אמרה

והייתי בשוק,פתאום הרגשתי כאב קטן בחזה,
הסתכלתי לליאן בעיניים,וללא כל היסוס
נישקתי אותה
״ליאני..אני רוצה שאת תרפאי לי את הלב,אני רוצה שאת תאהבי אותי״ אמרתי והיא חייכה...

זהו,היינו 3 וחצי שנים ביחד ואז כרעתי ברך,לאחר חצי שנה התחתנו ושלוש שנים אחר כך לירן נולד...

ליאני היא אהבת חיי...
~~~~
סיימתי לחשוב על זה ועל פניי היה מרוח חיוך
״אבוש למה אתה מחייך?״ נוי שאלה ועלתה למיטה שלי ושל ליאן
״כי אני אוהב אותך קטנה שלי״ אמרתי ונתתי לה נשיקה
״תעירי את אמא בובה שלי״ אמרתי והיא ליטפה את ליאן ואמרה לה לקום וליאן התעוררה ונוי חיבקה אותה,ליאן הסתכלה אליי מאושרת וקרצתי לה.
יש לי את המשפחה הכי טובה שמישהו יכול לבקש!


נועם:
״עמוד 83,טקסט על איכות הסביבה,לסכם ולהגיש ליום חמישי״ המורה החפרנית אמרה
וסוף סוף היה צלצול ואנחנו הולכים הביתה
הלכתי תוך כדי שאני מחטטת באינסטגרם
ונתקעתי בילד ונפלתי,קמתי והרמתי את ראשי,פאקקק הוא היה חתיך אבל מה נראלו?!
הוא פשוט עמד והסתכל עליי במבט דיי משועשע
״תגיד לי מה נראלך מחתיכת מפגר?!״ צעקתי עליו
״מה יש לך יסתומה את נתקעת בי״ הוא אמר וגלגלתי עיניים והמשכתי ללכת,הגעתי לבחוץ והתקשרתי לאבא שיבוא לקחת אותי
״אבוש״ התחלתי
״מה יפה שלי?״ הוא שאל
״בוא לקחת אותי״ אמרתי
״טוב 5 דקות״ הוא אמר
״ביי״ ניתקתי וחיכיתי לאבא
״מה..מחכה לטרמפ?״ הילד שנתקע בי עבר לידי
״לא עיניינך ביי״ אמרתי
״נו למה ככה?!סליחה״ הוא ביקש והסתכלתי לו בעיניים ונאנחתי
״בסדר..״ מלמלתי והוא התיישב לידי
״איך קוראים לך?״ הוא שאל
״נועם״ עניתי
״איך קוראים לך ?״ שאלתי
״אלדר אסרף״ הוא ענה בקול של ערס
״באיזה כיתה אתה בכלל בחיים לא ראיתי אותך״ שאלתי
״י"א״ הוא ענה
״ואני חדש פה..אה ומצטער על מקודם היה פשוט איזה ילד שעיצבן אותי ורבנו מכות..״ הוא הוסיף והנהנתי
״איך קוראים לילד?״ שאלתי
״עזבי את לא מכירה הוא מהשכבה שלי...קוראים לו עומרי זיגדון״ הוא אמר,מה?!

״זה אח שלי״ אמרתי והוא היה בשוק
״טוב אבא שלי פה..ביי״ התחמקתי מהר ונכנסתי לאוטו של אבא
״סע!״ אמרתי והוא נסע
״נומנם מי זה היה?״ אבא התחיל לחקור
״סתם ילד״ עניתי
״לא נראה שהוא סתם ילד אם כל כל רצית שנלך״ הוא אמר
״אבא דיי כבר לחפור!״ אמרתי,
אולי לא באמת רציתי שניסע כל כך מהר...
ואני לא ידבר יותר עם אלדר..
אף פעם.

Our loves?Where stories live. Discover now