אני מסתובבת באיטיות לא מאמינה שזה קורה לי. דייגו ניצב לפני במכנס טרנינג בלבד. גופו חשוף בפני. אני מרימה את מבטי מגופו לכיוון פניו. הן עייפות. נראה כאילו רק הרגע קם משינה, שיערו נופל על מצחו בבלגאן אחד שלם שנהרס כשידו עוברת על קודקוד ראשו מבלגנת אותו מחדש. "רובי? קרה משהו?"
הוא שואל בקול צרוד משינה ואני בולעת רוק בקושי מסוים. " לאלא.. אני-" אני מתחילה לגמגם. יישרתי את מבטי לכיוון השיח בו דמות בלונדינית מבצבצת מסמנת לי להמשיך לדבר. "אני מצטערת שהפרעתי לך.. נדבר מחר" הסתובבתי מהר, מנסה לברוח כל עוד אני יכולה. בבקשה תיתן לי ללכת בבקשה תיתן לי ללכת. בבקשה תיתן לי ללכת-
"חכי.." הוא עוצר בעדי ידו מחזיקה בפרק ידי ואני עוצרת. הוא מסובב אותי כלפיו עיניו הכחולות מביטות בי בסקרנות..
"מה קרה רוברטה?" הוא אומר ואני עוצמת את עיני. אני כלכך פחדנית. אני חושבת בזילזול. אולי אשלי צודקת ואני רק צריכה להוציא את המילה הזאת.. הוא אמר כבר שהוא יהיה מוכן לעזוב אותה ולהיות איתי.. אני פוקחת את העיניים, מתקרבת אליו באיטיות כך שאין כמעט אוויר בנינו. אני עולה על קצות האצבעות כשידי האחת מחזיקה בעורפו בעוד השנייה נחה לה על חזהו.. אני נותנת לו כמה שניות כדי להבין מה אני עושה וכשאני מביטה בעיניו אני רואה כי הוא הבין.. עיניו הכחולות יוקדות מתשוקה.
אני מביטה לסירוגין על שפתיו ועל עיניו כשאני אומרת "אני רוצה אותך" בקול צרוד שלא הבנתי מאיפה הוא מגיע. אני מנשקת אותו בתשוקה והוא לא נשאר אדיש. הוא מנשק אותי חזרה תופס חזק בשערי ומושך אותו לאחור ידו כבר מזמן תופסת במותני ומצמידה אותי אליו עד כמה שאפשר אני נושכת את שפתו התחתונה עם חיוך קל שללא ספק הרגיש.
"דייגו?" אני שומעת קול שלא ייחסתי אליו חשיבות אך דייגו כן. הוא קפץ כאילו עשה מעשה אסור והרחיק אותי ממנו. עמדתי בשוק מסוים לא מבינה למה זה מרגיש כואב כלכך חוסר המגע הזמני שלו.. בעודי מבולבלת הסתכלתי לכיוון דייגו שהסתכל לכיוון הדלת..
יישרתי לשם מבט רואה כעבור שניה כפ רגל יחפה מבצבצת לה מפתח הדלת. הרמתי את מבטי דרך הרגליים הארוכות לחולצתו של דייגו לשיער חום ארוך.. ואז ראיתי אותה..
לורן?
"רובר-" היא נעצרה מסתכלת עלינו במבט מבולבל "הכל בסדר איתכם?" היא שאלה היה שקט אבל נראה לי שהיה ניתן לשמוע את הלב שלי נשבר.
היו כמה דקות של שקט. חוסר תגובה מצידי ומצידו יחד.
בבקשה תגידו לי שזה לא קרה עכשיו. בבקשה תגידו לי שהם לא ישנו יחד. בבקשה תגידו לי שלא דמיינתי את כל מה שיש בנינו. בבקשה.
"תחזרי פנימה אני כבר בא"
דייגו היה זה ששבר את השתיקה. הוא חיכה לשמוע את דלת הבית נסגרת ורק אז הסתכל לכיווני. אני לא יודעת מה הוא ראה אבל הוא הביט בי פתאום במבט מרחם.
"אני כלכך מצטער-" הוא התחיל וצעד לעברי אבל זה כל מה שהייתי צריכה בשביל להתעורר ולקחת שני צעדים אחורה. "תפסיק. פשוט תפסיק" אמרתי בקול רועד מרימה את ידי לכיוון קודקוד ראשי. העברתי את ידי בכוח בשערותי אל מנת לראות שאני לא חולמת.
זה לא קורה...
"חשבתי שאכפת לך-" מילמלתי בשקט מודעת לעובדה כי קולי לא עולה מעל לחישה
"אני מצטער" הוא חזר על עצמו וזה כל מה שהייתי צריכה על מנת לקחת את הרגליים ולברוח.
YOU ARE READING
second chance
Romanceרוברטה חוזרת הביתה אחרי שנה בה למדה בפנימיה נידחת בצפון. כביא חוזרת היא מגלה שדיאגו מי שהיה החבר הכי טוב שלה וליתר דיוק האקס שלה, תפס מקום נכבד בחיי משפחתה. עד כמה שניסתה לברוח ולהתרחק ממנו היא מבינה שזה לא ילך והיא מנסה להתמודד עם המצב הקיים ומסר...
