second chance

part 25:

כשפקחתי את עיני בבוקר למחרת הייתי לבד במיטה. הסתכלתי סביב אך לא היה זכר לדיאגו. הכרית הייתה על מיטתי, השמיכה בארון. פשוט כלום. הוא הלך? הוא פשוט עזב? חשבתי לעצמי בבילבול והרגשת כאב צמחה בחזי. קמתי מהמיטה עדיין לא מסוגלת להאמין שהוא הלך בלי לומר מילה חיפשתי אותו במקלחת ובסלון ובכל רחבי הבית אך כלום. הוא עזב.
בצעדים כבדים ולב כבד עוד יותר הלכתי לכיוון המקלחת. כשנכנסתי לא יכולתי שלא להתהות לעצמי מה קרה שהבריח אותו. הרי לא עשינו שום דבר. והוא תמיד ישן אצלי. דמעות הופיעו בעיני אני יודעת שאי אפשר להשוות את זה לכאב של בגידה אך זה הרגיש כך.. גם אם באופן הכי קטן. בגידה. לורן- עלתה במחשבתי. אני עושה לה בדיוק מה שעשו לי. הם ביחד. הוא הודה בזה. שתיקה כהסכמה. ואני עדיין למרות שהייתי בצד השני של המתרס עושה לה משהו שעשו לי. מה עובר עליך? החזקתי את ראשי בכאב ובתסכול. הראש שלי כאב לא ידעתי אם בגלל המחשבות או בגלל שסתם קמתי אם כאבי ראש היום.
אני חייבת להתרחק ממנו. את לא יכולה להיות הבחורה הזאת הרוברטה את לא יכולה. יישרתי מבט לעבר הבואה שבמראה והחלטתי שמהיום אני מתרחקת ממנו עד כמה שאפשר.

"רוברטה?" שמעתי קול מהוסס, סגרתי את דלת הלוקר והסתובבתי לכיוון אשלי. "בוקר" אמרתי מסתכלת עליה. היא נראתה קצת מהוססת ידיה משחקות בשולי בד החולצה "קרה משהו?" שאלתי בהיסוס והתקדמתי אליה היא כנראה שמה לב בקולי שאני מודאגת לכן ידיה נרגעו בבת אחת ועיניה משירות מבט. "לא פשוט רציתי לבקש סליחה.. את יודעת עם כל מה שקרה עם האר- " "זה בסדר" קטעתי אותה והמשכתי "את באה לאכול?" הצעתי לה לפני שהתחלתי ללכת לקפיטריה היא פלטה נשימה שלא ידעתי שהחזיקה. היא תפסה את ידי וחייכה. התחלנו ללכת שלובות יד ביד.
ישבנו בשולחן הקפיטריה, אשלי הספיקה לספר לי מה הארי אמר לה אתמול, לפני שכריס והארי הצטרפו אלינו. הם דיברו ואם כמה שניסיתי להיות קשובה לא יכולתי שלנסות ולהבין איפה דיאגו נמצא. ויותר מזה אם הוא עם לורן.. "אז איך הלך האימון אתמול?" כריס שאל אותי "אממ.. נחמד? כואב בעיקר" אמרתי ונתתי ביס ענק בכריך שהבאתי מנסה שלא לדבר על זה יותר מדי "כן שמעתי.. הבנתי שממש עפת על הריצפה וקיבלת זיעזוע קל. לא משהו חמור" הסתכלתי עליו בבילבול ופניתי לאשלי שהסתכלה עליו באותו מבט רק הארי נעץ בי מבט זועם ככל האפשר
"את קיבלת מכה ולא אמרת לי?! את סתומה?! מה היה קורה אם היית נופלת ומאבדת את ההכרה באמצע הרחוב!" הוא הרים את קולו ואני רק הסתכלתי לכל כיוון אפשרי. אובדת עצות לגבי ההתפרצות שלו. "הרגשתי בסדר ו-" הוא פשוט הרים את ידו וסימן לי לשתוק. השתתקתי בבת אחת לא רוצה להכעיס אותו עוד יותר ממה שהוא כבר עכשיו. אבל באמת קיבלתי מכה בראש שנחתתי על הריצפה נכון.. אבל זה לאו דווקא מעיד על משהו. לא צריך לעשות סצנה.
"קומי אנחנו הולכים לאחות" הוא אמר שם את תיקו על הכתף. "עכשיו?" שאלתי מבולבלת והוא רק הנהן הושיט את ידו לקחת את התיק שלי בעוד עם ידו שהשניה הוא עוזר לי לקום מן השולחן.
"אדבר איתך אחר כך בייב" הוא אמר לאשלי רוכן אליה ידו מחזיקה את סנטרה כך שפניה יפנו אליו ומניח נשיקה קטנה על זווית פיה. הסומק שפשט על לחייה הבהיר לכולנו שהיא לא צפתה את זה בדיוק כמוני. "אווווווווו" אמרתי מחייכת רואה כי תגובתי מביכה את אשלי עוד יותר. הם כאלה חמודים!
לא היה לי זמן להגיד עד כמה הם חמודים כי הארי החזיר את אחיזתו בידי שוב וגרר אותי לעבר חדר האחות. נגררתי בשמחה בעודי מקפצת מעלה ומטה "הארי יש מצב שאתה מאוהב?" שאלתי בשמחה כשראיתי כי חיוכו מונח בשיא יופיו על פניו. הוא התעלם ממני לגמרי מבטו עדיין מקובע על חדר האחות. אך זה לא עצר אותי מלחייך באושר ולהטיף לו שלא יהרוס את זה.
אני מאושרת מכך שסופסוף הארי הצליח להתאהב. אם למישהו מאיתנו מגיע חיי אהבה מאושרים זה לו.