second chance

part 26:

נאמן למילה שלו במשך שלושת הימים הבאים דייגו היה בכל מקום בין אם זה בכיתה, במסדרון, בקפיטריה ואפילו בדרך הביתה. הוא היה שם אך התעלם לחלוטין מעצם הקיום שלי. ואני? אני הייתי על סף עצבים. לא הבנצי איך הוא יכול פשוט להתעלם ממני ויותר מזה! לנהל שיחת חולין על מזג באוויר ועל המבחן האחרון כשהוא לגמרי מתעלם ממה שקרה במסדרון לפני שלושה ימים. אני לא יכולה להסתכל עליו מבלי להסמיק ולהרגיש איך הבטן שלי מתהפכת מעצם הקירבה אליו.
"אז מה את מציעה?" אני שואלת את אשלי בעודי שוכבת על מיטתה מצפה לאיזו עצה טובה אחרי שסיפרתי לה את כל ההיסטוריה הסבוכה עלי ועל דייגו. "תגידי את סתומה?!" היא קמה מהכיסא ותוך שניה כרית עפה על פרצופי. אני מוזיזה אותה ומשפשפת את אפי בכאב. "בשביל מה זה היה?!" התעצבנתי בעודי זורקת אליה את הכרית חזרה. היא תופסת אותה ללא שום מאמץ ומתיישבת על קצה המיטה כשפניה אלי. "כדי להכניס לך קצת היגיון! הילד מטורף עלייך!! כולם רואים את זה! תני לו הזדמנות שניה!" אני מסתכלת עליה ואני לא יודעת איך להגיב.. היא נאנחת ונשכבת לידי. "מי מה את מפחדת רוברטה?" היא שואלת אותי בסוג של אנחה. מי מה אני מפחדת? אני מפחדת שהוא לא יחזיר לי אהבה. אני מפחדת שיבגוד באמון שלי עוד הפעם. אני מפחדת שאשנא את עצמי שוב בגללו. אני מפחדת להתמודד שוב עם המילה לא. אני מפחדת שאצטרך לפחד בכל פעם שיסתובב בלעדי שאפ אחת לא תחטוף לי אותו. "מכלום" אני אומרת. בניגוד לשכל וההיגיון. אני לא יודעת למה אמרתי את זה אבל זה נאמר אין דרך חזרה. "אני לא מפחדת". אשלי מביטה בי כלא מאמינה לאפ מילה שיוצאת לי מהפה. "נהדר סיבה מעולה ללכת ולהגיד לו כן". היא אומרת עם סרקיזם קל בקולה. היא קמה ומושיטה לי את היד. אני תופסת את ידה ונמשכת למצב ישיבה בבילבול קל "קדימה בואי" היא מתהלכת בחדר לוקחת את המפתחות של האוטו ואת הפלאפון "מה? לאן?" אני אומרת לא מבינה לאן היא חותרת. היא נעמדת ליד הדלת ידיה על מותניה וזעף קל בפניה. אלוהים ישמור.
"את לא רצינית!" אני אומרת בהלם. "השעה 12 בלילה אשלי! אנחנו לא הולכות אליו ב 12 בלילה!"
"אני לא מאמינה שאנחנו כאן" אני אומרת. מסתכלת בהלם על דלת הבית של דייגו. "בהצלחה" היא אומרת שניה לפני שהיא מצלצלת על דלת ביתו ובורחת לכיוון השיח הקרוב. סעמק איתך אשלי! אני כלכך שונאת אותך עכשיו. אני מחכה עוד שניה בדיוק ומתחילה ללכת לכיוון המכונית כשאני שומעת את אשלי "לוחשת" לי בקול רם שאחזור לאיפה שעמדתי ברגע זה. אני מתעלמת ממנה לגמרי עד שאני שומעת את קולו של דייגו קורא לי. "רובי?"

____________
לא היה לי כלכך זמן לעבור על הפרק אבל זה רק פרק מעבר החלטתי לסיים את הסיפור כמה שיותר מהר לכן אני קצת אזרז תהליכים ואת העלילה.. אני פשוט נמצאת כרגע בצבא והתפקיד דורש ממני המון לכן זה לוקח די הרבה זמן
מצטערת