אני לא יודעת מה אני מרגישה עם המידע הזה. אני כאילו מאובנת כי כל מה שאני שומעת זה את הדם הגועש בעורקי. "והמקום האחרון הולך לרוברטה." הרגשתי שוב את ידו של דיאגו לוחצת את ידי כאילו מנסה להגיד לי ללא מילים כל הכבוד. אך המגע כבר לא היה מגע נעים. הוא היה זר ומרוחק. תלשתי את ידי בכוח משלו. הרגשתי איך שריריו מתכווצים, במעין מגננה אך לא יחסתי לזה חשיבות. כל שעשיתי היה לזוז עוד צעד הצידה. להשים בנינו חוצץ ולהתרכז בדבריה של מיס לוביין.
"לכל השאר שלא הצליחו להתקבל שיחקתם טוב אך לא מספיק. הנבחרת צריכה להיות בנויה מהטובים ביותר. תמשיכו לשחק ואולי תצליחו להיכנס שנה הבאה. לכל השאר שכן עברו כל הכבוד לכם. ביציעה מחכים לכם דפים. מצד ימין נבחרת הבנים. מצד שמאל נבחרת הבנות. אתם תוכלו לראות שחלק מהאימונים יהיו יחד- אחד כנגד השני. אנחנו רוצים שהרמה של שתי הקבוצות תהיה טובה ושווה. בסופו של דבר אנחנו בית ספר אחד ואנחנו רוצים לזכות בטורנירים של שני המינים. שיהיה בהצלחה." היא אמרה מחייכת והתחילה ללכת לכיוון היציעה.
קמתי אוטומטית כמו כולם הרגשתי את דיאגו מנסה לתפוס את ידי אך אשלי עצרה אותו בכך שקפצה עלי משום מקום. "התקבלנו! התקבלנו אנחנו יחד!!" היא צווחה וקפצה בהתרגשות. חייכתי חצי חיוך. אפילו לא שמתי לב מי איתי בקבוצה. אפילו את אשלי לא הצלחתי לשמוע- אני פשוט חברה חרא. "אז איך נחגוג?" היא שואלת מושיטה לעברי דף. הסתכלתי עליו בבילבול מסוים. אהה זה הדף שמיס לובין דיברה עליו. הבנתי כשקראתי את הכותרת. אפילו לא שמתי לב שעברנו שם.
"רובי" אשלי אומרת ואני מסתכל עליה בשאלה. ונזכרת היא שאלה אותי משהו על לחגוג לא? "כן כן בטח לחגוג. איפה נחגוג?" אני אומרת מהר ומכניסה את הדף לתוך התיק "אפשר אצלי" הקול של הארי נשמע ואני מביטה בו "כן! זה יהיה נהדר! אני אודיע לכולם" אשלי אמרה והלכה במהירות. "מה קרה?" הארי שאל ושלח לי מבט מסוקרן. "כלום אני-" "אל תשקרי לי" נאנחתי. "אני לא יודעת מה עובר עלי אני אמורה להיות על גג העולם כי התקבלתי לנבחרת כמו שרציתי, ויש לי את אשלי שזה כייף סופ סוף שיש לי עם מי לדבר איתה על דברים של בנות-" הארי גילגל את עיניו ואמר במגננה " דברים של בנות עלק. אני יכול להגיד לך לבד מתי את במחזור ומתי לא" הסתכלתי עליו בהלם והתחלתי לצחוק. "צחקי צחקי. אני זוכר מספיק טוב את כל התלונות שלך על אמא טבע ועל כמה בנים דפוקים שהם לא מבינים שאתן לא אשמות שאתן לא מצליחות לשלוט ברגשות שלכן. כי זה בסדר אפ אחד לא מאשים אתכן על מי שאתן! זה לא אשמתכן שאתן פשוט מדממות מהמקום בו אתן משתינות-אגב זה מלחיץ בצורה מפחידה אני לא מבין איך אתן מתמודדות עם זה ובנוסף אתן מסתובבות עם משהו שמזכיר חיתול קרוב לשלושה עד שבע ימים בחודש! אף גבר לא היה יכול לסבול דבר כזה-" הוא הגביר את קולו לאט לאט ופתאום צעק כשידיו פרוסות באוויר "אז את יודעת מה אני גבר! ואני מעריץ בנות כשהן במחזור!! ומי שלא חושב ככה הוא אידויט!" שקט השתחרר בעקבות הוידוי המדהים שלו. הוא רק הסתכל סביב מלא גאווה. הסתכלתי עליו נבוכה מכל צומת הלב שקיבלנו. כמה בנים גיחכו למשמע אוזניהם בעוד כמה בנות פשוט צחקו או שלחו לו מבט רומז. "תהיה גבר. אל תהיה אדיוט" אמרתי כשנתתי מכה קטנה לראשו. הוא צחק והמשכנו ללכת. הוא הניח את זרועו סביבי מחבק אותי חצי חיבוק מנחם. "אני אהיה אידיוט כמה שבא לי. כל עוד זה גורם לך לחייך" הוא אמר והרגשתי כיצד אני מסמיקה. מה שלא קרה בדרך כלל. הארי היה פלרטטן מלידה לא הייתי לוקחת את דבריו ברצינות אפ פעם. טוב חוץ מעכשיו.
צעדנו לכיוון הכיתות חוזרים חזרה לשיעור האחרון להיום. הפעם לא הורדתי את ידו מכתפי. זה היה כייפ לשם שינוי להרגיש שאת לא לבד. שיש איתך מישהו שדואג לך גם אם זה בתור חבר טוב ולא יותר מזה.
נעצרנו אל מול המעבדה "דברי איתי בסוף השיעור אם את צריכה טרמפ" הנהנתי ונכנסתי לכיתה. אך לפני שהספקתי לשבת ראיתי את כל התלמידים מסתכלים עלי ואת מיס קלארק מביטה בי "הייתי באולם בקשר ל-" התחלתי להסביר אך היא קטעה אותי "כן, כן..-" היא אמרה בחוסר צומת לב. זאת רק אני או שהיא מנסה להעיף אותי?
"-מיס לובין ביקשה שתלכי אליה היא נמצאת בחדר מורים" או אלוהים. מה עשיתי עכשיו?
_________________
מקווה שאהבתן אם יש למשהיא הערות והארות יותר מאשמח לשמוע
liaxoxo
YOU ARE READING
second chance
Romanceרוברטה חוזרת הביתה אחרי שנה בה למדה בפנימיה נידחת בצפון. כביא חוזרת היא מגלה שדיאגו מי שהיה החבר הכי טוב שלה וליתר דיוק האקס שלה, תפס מקום נכבד בחיי משפחתה. עד כמה שניסתה לברוח ולהתרחק ממנו היא מבינה שזה לא ילך והיא מנסה להתמודד עם המצב הקיים ומסר...
