A Poisoned Coffee

פרק 3

ביום למחרת לינדה הגיעה 5 דקות לפני ממה שהתבקשה להגיע לעבודה. היא כל כך שמחה שהיא סוף סוף השיגה עבודה, גם אם היא צריכה לעבוד עם השמוק הזה שמנהל את בית הקפה.

"מה את עושה כאן?" הגבר שאל כשחיפש את המפתח של בית הקפה בכיס הג'ינס הדהוי שלו.

"באתי לעבוד." לינדה אמרה ומשכה באפה.

"כן אני יודע, אבל זה נראה שהגעת לכאן לפני הזמן."

"אני יודעת, פשוט לא רציתי לאח-"

" אמרתי לך לבוא ב-9:00 בדיוק, אז את אמורה לבוא ב-9:00 בדיוק." הוא מצא את המפתח והכניס אותו למנעול.

"לא עשיתי שום דבר רע, למה אתה כועס עליי?"

"עזבי," הוא אמר ופתח את הדלת. "אני פשוט אוהב שדברים קורים כפי שאני רוצה."

"זה לא יקרה לך איתי." לינדה שילבה את זרועותיה ונכנסה לבית הקפה בזמן שהוא החזיק את הדלת פתוחה לרווחה.

"אנחנו עוד נראה." הוא אמר ונכנס אחריה.

***

אף אחד לא הגיע במשך השעתיים הראשונות, חוץ מאיש נמוך עם 5 רגליים בא ושאל אם הם מוכרים נשק. כשהם אמרו לו שלא הוא התאכזב וקילל לאורך כל הדרך שיצא מבית הקפה.

"לא אמרת לי איך קוראים לך." הגבר שבר את השתיקה המביכה והמשעממת בסופו של דבר ונשען על זרועו שהייתה מונחת על הדלפק.

"לינדה."

"אני פרנקו."

"נעים להכיר."

"אל תשקרי." הוא שלל את דבריה עם נפנוף ידו השנייה. "בת כמה את?"

"זאת חקירת משטרה או משהו?"

"פשוט תעני, למה את חייבת להיות כל כך מעצבנת."

לינדה נאנחה. "18."

"צעירונת." הוא קרץ בשובבות, מה שגרם ללינדה להרגיש גועל ולמצוא בזה משהו אטרקטיבי בו זמנית.

"אתה מדבר כאילו אתה בן 30."

"הו לא, אני רק בן 22."

"וואו, אתה פשוט יכול להיות אבא שלי!"

"את רוצה שאני אהיה הדאדי שלך?" הוא הזדקף וקרץ שוב, אך הפעם עם חיוך מלא בשורת שיניים לבנות וישרות.

"אוי ואבוי! לא!" לינדה צעקה בגועל וזזה ממקומה.

"אני רק צוחק, מתי תפתחי כבר חוש הומור?"

"יש לי חוש הומור מעולה." לינדה התגוננה.

"ספרי לי בדיחה." פרנקו ביקש ונשען שוב על זרועו, נראה כאילו מחכה לבדיחה שלה בקוצר רוח.

לינדה חשבה לרגע ואז שאלה: "הגבות שלך הם איש הים ונער הפלא?"

"לא, למה?" הוא השיב וכיווץ את פניו, לא מאמין שהיא שאלה אותו את השטות הזאת עכשיו."

"כי הם התאחדו." לינדה אמרה ופרצה בצחוק קולני ומשוגע.

"וואו, זה אחד הגרועים ששמעתי בחיי." פרנקו אמר והחביא את פניו מתחת לזרוע שעליה נשען קודם לכן, מנסה להסתיר את החיוך שהופיע על פניו.

"אני בטוחה שאין לך בדיחה יותר טובה מזאת." היא איתגרה אותו והרימה גבה.

"אה כן? אז קבלי את זה." פרנקו הפנה את פניו אליה בחזרה ואמר: "מה החומצה אמרה לבסיס?"

"אוי ואבוי איזה חנון אתה אני לא מאמי-"

"אני אתן לך סטירה!"

"מה?"

"כשחומצה ובסיס מתערבבים, מתרחשת סתירה." פרנקו הסביר ללינדה, לא מבין איך היא לא יודעת את זה.

"אחרי הבדיחה הזאת אתה מעז להגיד שאין לי חוש הומור?"

"כן, את לא הבנת את הבדיחה שלי."

"אתה מפגר."

"לא אני לא, אני פשוט מתעניין בביולוגיה."

"אז למה אתה לא לומד?"

"כי אין לי כסף." פרנקו אמר בפשטות ומשך בכתפיו. חיוכו המתגרה הפך לקו ישר שלא מראה הבעה כלשהי.

דלת הכניסה נפתחה וגרמה ללינדה ופרנקו לנתק את קשר העין שנוצר ביניהם ולהעיף את מבטם לעבר הדלת. סמואלה עמדה בפתח.