פרק 19 ואחרון : מאוהבים לנצח

8.9K 384 175
                                    

יום אחרי יום , שבוע אחרי שבוע , צפיתי בלוקאס מתרחק ממני יותר ויותר .

מכמה עובדות נקיון רכלניות הבנתי כי מחר יערך הטקס הרישמי אליו חיכה כל חיו , הטקס בו יירש את העסקים של אביו ויהפוך לאיש הכי מסוכן בעולם התחתון .

הפסקתי לספור את הזמן שעובר , כל יום הרגיש לי כמו סיוט מתמשך ורק ייחלתי לרגע בו ללוקאס ימאס מימני והוא יעבור למישהי אחרת . הוא דאג להזכיר לי בכל רגע אפשרי שאני פה רק בתור הבובה שלו ושום דבר מעבר לזה , הוא סיפר לי שהוא מתכוון לנסוע ללונדון ולפתוח שם כנופייה חדשה , הוא אמר שהוא יסע להרבה זמן ואז כישחזור הוא כבר ישכח מימני וישחרר אותי.

הלב שלי התכווץ כל פעם כשראיתי אותו חולף במסדרון , כל פעם שהמבטים שלנו הצטלבו ראיתי כאב בעיניו וניסיתי להיאחז בטיפת התקווה שנשארה בי בשביל לפרש את הכאב שלו לדאגה , אכפתיות ... אהבה . ניסיתי לשנוא אותו , הרי יש לי מיליון ואחת סיבות למה כן אבל משום מה הסיבה היחידה למה לא לשנוא אותו תמיד גברה על האחרות , איך אני יכולה לשנוא מישהו שאני כל כך אוהבת ?

האווירה בבית השתנתה בצורה דרסטית , אני מרגישה כאילו בתקופה האחרונה כולם מפחדים מלוקאס יותר מבעבר . כולם מנסים לרצות אותו בכל דרך אפשרית , כשאני חושבת על זה לעומק אז זה בהחלט הגיוני . הרי מי ירצה להיות מסוכסך עם האדם שעתיד להיות האיש שישלוט בעולם התחתון ?

ניסיתי לדבר עם לוקאס כמה פעמים , אבל בכל פעם הוא קטע אותי ליפני שאפילו פתחתי את פי . ההרגשה הזאת הותירה אותי מבולבלת וכאובה , למה אני צריכה לסבול כל כך ?

נאלצתי לצפות בו מביא כל שבוע מישהי אחרת ללא לעשות דבר בנידון , זה לא כאילו הוא הולך להקשיב לי במילא . לפעמים אני חושבת שהוא עדיין אוהב אותי , אבל אז אני נזכרת שהוא מעולם לא אהב .

היום עבר במהרה , ולא היה זכר ללוקאס . רק בשעת לילה מאוחרת צליל הפעמון נשמע מלמטה ולאחר כמה שניות גם קול הנעליים העולות במדרגות , התחפרתי בשמיכה שלי ועצמתי את עיניי מכריחה את עצמי ליפול לשינה . בטוחה שלוקאס לא לבד וכמו כל שאר הלילות חוזר עם מישהי אחרת ...

קפאתי לשנייה כששמעתי את דלת חדרי נפתחת והסתובבתי במהירות לראות מי פתח אותה , הוא עמד מולי מביט בעייני ולבוש בחליפה שחורה ומהודרת .

"אם הייתי אומר לך שאת יכולה ללכת הביתה , היית עושה את זה ?" עיניו הכחולות התכווצו מעט כשהוא התקרב לכיוון מיטתי . "מ-מה?" שאלתי בלחישה .

"תעני לי ." הוא תפס בפניי וקירב את ראשי לראשו . לא הבנתי מה קורה , הוא התפרץ לחדרי כאילו לא התעלם מקיומי חודש שלם , כאילו לא שבר את ליבי ולא פגע בי עשרות פעמים , כאילו לא השפיל אותי ולא גרם לי לבכות לילות שלמים .

לברוחDonde viven las historias. Descúbrelo ahora