לברוח

פרק 13 : נפגשים שוב

התיישבתי על הספה , האקווריום הגדול בסלון נדלק אוטומטית ואורות מתחלפים שינו את צבעם בהדרגה כל מספר שניות .

לאחר מספר רגעים האורות בסלון נדלקו גם הם אוטומטית , והצצתי לחצר הגדולה דרך חלון הזכוכית הענק שהיה מאחורי הספה עלייה ישבתי .

אותו מזג אוויר גרוע כמו שהיה אתמול סירב לעזוב , גשם וקור מקפיא עצמות, חושך והרבה רעש מבחוץ היו הדברים העיקריים שניתן היה להבחין בהם מבעד לזכוכית העבה .

"למה את לא בחדר שלך ?" שמעתי קול קורא מאחוריי והסתובבתי במהירות, מופתעת וקצת מבוהלת.

"מה ? אממ , לא ידעתי שאסור לי לצאת ." קמתי מהספה והתכוונתי לעלות חזרה לחדרי אלא שאז ידו של לוקאס תפסה בשלי ולא איפשרה לי זאת .

"זה בסדר , מותר לך להיות כאן . אני פשוט לא רגיל לראות אותך פה." הנהנתי באיטיות לדבריו וליבי הלם בחוזקה שידו עדיין החזיקה בשלי .

"רציתי לדבר איתך על משהו." לוקאס עזב את ידו משלי ותפס את כל תשומת ליבי בדבריו . הנהנתי שוב וחיכיתי שיתחיל לדבר .

"יש באלגן בכנופיות ואני צריך לנסוע לגרינפלנד לסדר שם מספר עניינים במשך 3 ימים , את תסתדרי פה ? אני סומך עלייך." געגועים עזים הורגשו בגופי לאחר שמיעת מקום ביתי ותחושות נוספות התערבבו עם האחרות כשהבנתי כי אני לא נמצאת בגרינפלנד וגם לא קרובה אלייה כניראה .

בלב כבד הנהנתי באיטיות , הרי לא היתה לי ברירה . הוא לא היה לוקח אותי איתו לכל הטירוף של הכנופיות והסכנה כשאני כל כך קרובה לביתי והפיתוי גדול מידי . ולהישאר פה לבד במשך 3 ימים לא נשמע מלהיב מידי , במיוחד כאשר איני יכולה לצפות בטלוויזיה או להשתמש בכל מכשיר שיוכל לקשר אותי איכשהו לעולם שנמצא מחוץ למבצר הזה.

הוא הסתכל עליי בחשד ויכולתי להבין כי הוא קורא אותי כמו ספר פתוח .

"אני יכול להישאר פה אם את רוצה-" הוא התחיל לדבר אבל הייתי חייבת לקטוע אותו .

"זה בסדר." לא רציתי שישאר , למרות שידעתי שאם לא , ארגיש בודדה .

"אוקיי, אבל אל תשכחי שמחוץ לבית הזה יש הרבה שומרים." הוא אמר בקול אדיש וחסר עניין וגלגלתי את עייני.

"אל תגלגלי אליי עיינים טיילור , אני נשבע לך שאם תעשי זאת שוב אני לא אשלוט בעצמי ." החזקתי את עצמי מלגלגל עיינים שוב בעיקר מכיוון שלא היה לי כוח להתמודד מולו ומול העצבים הלא ברורים שלו.

הוא התיישב על הספה וסימן לי לבוא להתיישב לידו אבל בחרתי להתעלם ולהתיישב על הקצה המרוחק ממנו .