פרק 11 : רגשות הם מתנה

8.8K 468 42
                                    

אני רצה כאילו חיי תלוים בזה , אני לא מעזה להסיט את מבטי לאחור וממשיכה לרוץ זמן שמרגיש לי כנצח .

אני שומעת צעדים מאחורי ולא בטוחה אם אני מדמיינת , אני רואה את המכונית השחורה של לוקאס נוסעת בכביש ומנסה להגביר את הקצב של הריצה שלי אף יותר .

הצד של הבטן שלי מתחיל לכאוב והסניקרס שאני לובשת מתרטבות מהשלוליות ועוצרות אותי מלהאיץ בריצה.

אני נכנסת לחניון גדול בבית הראשון שאני רואה הנמצא במרחק של כמה רחובות מהבית של לוקאס .

כל הבתים בשכונה ניראים מפוארים במיוחד ומדהימים ביופים כמעט כמו הבית של לוקאס ,ואני יכולה לדמיין לעצמי שלא גרים שם חקלאים המגדלים תירס ועגבניות למחייתם .

אני מתיישבת על הרצפה ומשעינה את
ראשי על אחת מהמכוניות הגדולות שנמצאות בחניון , הרצפה רטובה ולחה מהגשם וקור מקפיא עצמות חודר לגופי .

אני עוצמת את העיינים שלי ומנסה להרגיע את גופי המתנשף בצורה יוצאת דופן , אני מנסה להסדיר את פעימות גופי שנשמעות חזק כמו פצצה מתקתקת ולהחזיר את צבע הפנים הנורמלי שלי לפניי האדומות .

דמעות נוזלות מעייני כבר כשיגרה ואני לא מנסה אפילו לעצור בעדן , מחשבותיי מתרוצצות לרגע שלוק יתפוס אותי ויעניש אותי כל כך חזק .

כובד נוחת על ליבי ואני לוקחת כמה רגעים לעכל שאבי בעצם לא נהרג אלא נרצח בידי האדם שפיתחתי כלפיו רגשות , שניקתעו במיידיות לאחר שגיליתי עליו .

אני יושבת כמה דקות שעונה על המכונית נושפת ושואפת אוויר קר , אדים של קור יוצאים מפי כל הזמן ואני מתחילה לרעוד.

אני יודעת שאני לא יכולה להישאר במקום זה הרבה זמן אבל אני מפחדת ותשושה כל כך שאני לא יכולה למצוא את הכוחות לחשוב על תוכנית אחרת , על מקום אחר .

אני מסתובבת באיטיות מאחורי המכונית ובוחנת את הסביבה והבתים מסביב .

שום דבר הדומה לגרינפלנד , העיירה הקטנה שלי .

כשהגשם מתחזק וברד מצליף בגג הבטון של החניון אני מחליטה לבקש עזרה ולא חושבת על ההשלכות של כך .

אני מתקדמת בריצה קלה שהייתה יכולה להיות מהירה מאד אם לא הייתי קפואה למוות וחלשה כל כך ,ודופקת בשקט על דלת הבית.

החושך מסמן על תחילת הערב ואני לא רוצה לחשוב על מה היה קורה אם הייתי נשארת כל שאר הלילה בקור המקפיא עצמות בחוץ .

"רק רגע." אני שומעת קול מגיע מאחורי דלתות הבית הגדול , ואישה בשנות ה20 לחייה פותחת בפניי את הדלת.

"אני יכולה לעזור לך איכשהו ?" אני רואה את המבט החושש על פנייה וקולטת פחות או יותר שהיא לא כל כך מבינה מה אני רוצה מימנה , מיותר להגיד שאני נראת קופאת מקור אך לא משהו חמור מזה.

לברוחWhere stories live. Discover now