Fixing The Broken-הוקפא

פרק 20; Seventh case in UK-part 3("Listen up, big boy.")

יכולתי להרגיש את כאב הראש מגיע.

מאחורי, שמעתי את הבנים רבים בפעם המי יודע כמה.

אין לי מושג מה נכנס בהם בזמן האחרון, באמת. לא רק שהם רבו אחד עם השני ללא הפסקה, הם גם התנהגו בצורה... מוזרה, בכל פעם שדיברו איתי.

ורק כדי להפוך את הכל ליותר קשה- אלכס חזר לביתו לסוף השבוע. נראה שאלכס היה זה שהצליח למנוע מהבנים להיכנס לריבים זה עם זה, וכיוון שלא היה פה, העניינים התחממו יותר ויותר עם כל דקה שעברה.

לא דיברתי עם אלכס מאז מה שקרה, אולם בפעם האחרונה שראיתי אותו יכולתי להישבע ששפתיו התעקלו לחיוך קטן לפני שיצא מהכתה. פעם אחרת, תפסתי אותו נועץ בי את מבטו, אך לא הסתובבתי כדי שלא ידע שראיתי.

שבוע עבר מאז התקרית עם הבנים, ועם הזמן הם לא חזרו להתנהגותם הרגילה. לא ציפיתי מהם לאחרת.

הרי כששומעים שמישהו שכל כך בטחת בו ראה בך רק כמטופל, או סתם מישהו, אני בטוחה שגם אני הייתי חושבת מלהתנהג כלפיו בצורה חברתית, כאילו כלום לא קרה.

אני נאנחת, משפשפת את מצחי בעודי צופה במחזה בו לין זורק על טום את אחד משלטי הקונסולה ב"חדר המשחקים".

עצרתי את עצמי מלצעוק עליהם, שכן זה לא היה בדיוק ממקומי. לא הייתה לי שום זכות להרגיש "אחת מן החברה".

כמו שחשבתי, כאב הראש מגיע, ואם זה לא מספיק- חפץ נחבט בראשי ונופל על הרצפה בבום. שלט הקונסולה. באמת תהיתי לאן נעלם.

אני משפשפת את מקום הפגיעה וקמה. לא נראה כי מישהו הבחין בכלל שחפץ שזרקו פגע בי, ובצדק.

אולי אם לא היית כזו סתומה הם היו שמים לב. קול טיפשי שזה שנים כבר לא שמעתי אומר בראשי. אני לא אשמה בכך שראיתי אותם כך! חוץ מזה, כן התנהגתי אליהם בצורה חברותית, אני עונה לו, כאילו היה בן אדם נפרד שניהל איתי שיחה.

גם למטופלים שלך התנהגת בצורה חברותית.

אני פותחת את דלת החדר ויוצאת, והיא נסגרת מאחורי בטריקה. מאז שהייתי בת ארבע עשרה מצאתי את הדבר שיסיח את דעתי מכל מה שקרה סביבי- לימודי פסיכולוגיה. והריי מי יכול היה להאשים אותי, אווה הקטנה שלא הבינה מדוע אף אחד לא רצה לדבר איתה?

כל חיי היו לי רק שני חברים. חברים שלא דיברתי כבר במשך יותר משבועיים, חוץ מבהודעות בטלפון, וגם זה כמעט ולא.

לא לימדו אותי באמת איך להתנהג עם "חבריי". לא היה מי שיעשה זאת.

רעם מבחוץ מקפיץ אותי בעודי עושה את דרכי לחדר שלי.