פרק 4; Second case in UK-part 1(KIRAN)

1.5K 184 6
                                    

לפני תחילת הפרק- *'סייף'- בטוח, מושג בבייסבול. כשהשחקן ב'התקפה' חובט ב הכדור ומתחיל לרוץ בתחנות(בסיסים), הוא צריך לעבור את כולן לפני שהשחקנים ב'בהגנה' צריכים לתפוס את הכדור. אם הוא מצליח צועקים 'סייף', כלומר, הוא הצליח לעבור את התחנות.

אם הטלפון שלי לא היה מצלצל, לא הייתי קמה. זה היה יום שני, ה-28 בספטמבר, ואם לא אחשיב את הפגישות שלי, היום היה אמור להיות היום החופשי שלי. למרות זאת, לא יכולתי להרשות לעצמי לקום מאוחר.

"הלו?" אני עונה לטלפון בקול ישנוני. "אווה!" אני משחררת צרחה קטנה מקריאת השם הפתאומית, כתוצאה מכך נופלת מהמיטה.

"היי, שמעתי בום, את בסדר?" שואלת מריה. אני נאנחת, "הכל בסדר, רק נפ-" התחלתי לומר, אך כשעיניי נחתו על השעה קפאתי במקומי.

"אוי-לא," אני ממלמלת וקמה, מתחילה לרוץ ברחבי החדר כדי לנסות ולהספיק לסיים את ארגוני הבוקר.

"מריה, אני אתקשר אלייך מאוחר יותר," אני מתחילה להוציא בגדים מהארון שהיה מבולגן מלכתחילה. זו כנראה סיבה נוספת שעזבתי את הבית, תמיד הייתי יותר מדי מבולגנת בשביל אימי.

"רגע, מה?-" "לא יכולה לדבר, חייבת לרוץ! ביי!" אני מנתקת לפני שהיא מספיקה לומר דבר נוסף.

אחד התנאים שנתנה לי המנהלת הוא שאני חייבת להיות מוכנה בשמונה וחצי בדיוק. הסיכויים שאצליח קלושים, אבל לא אפסיים.

נהדר, אני חושבת ונועלת במהירות את הנעליים שלי, קופצת כדי לשמור על שיווי משקל. מכנסיי ג'ינס הם הדבר היחיד שיכולתי לחשוב עליו, למרות כל השמלות והגרביונים שחיכו לי בשקט בארון שאלבש ואגרוב אותם.

אם אמא שלי הייתה רואה איך התלבשתי, היא הייתה נותנת לי דוח.

אני לוקחת תפוח למרות הבטן המקרקרת שלי שדורשת יותר, אך השעון אומר לי כי אין לי זמן לכך ואני מתחילה לרוץ ללובי כדי להודיע למזכירה שהתייצבתי ביום הלימודים.

" *'סייף'!" אני צועקת ומזיזה את הידיים שלי בתנועה חדה וישרה אחת מתחת לשנייה.

המזכירה מסתכלת עליי בצורה מוזרה, ו'הקהל שלי' בלובי עצר גם הוא להסתכל על דמותי כאילו צמח לי ראש נוסף.

אני מכחכחת בגרוני, אך דבר לא יוריד את האדרנלין וההתרגשות מכך שהספקתי להגיע בזמן. טוב, הגעתי בשמונה שלושים ואחת, אך אני לא חושבת שזה הבדל כל כך גדול.

המזכירה מגלגלת את עיניה, כאילו היא רגילה לאישיות המוזרה שלי ומעבירה לי דף כדי שאחתום עליו. אני מחייכת חיוך קטן, למרות שלא היה בו שום רגש אמיתי וחותמת במקום הדרוש, לאחר מכן מסדרת את הרצועה של התיק על כתפי ונאנחת כשאני מסתובבת ומתחילה לחדר המשחקים.

Fixing The Broken-הוקפאWhere stories live. Discover now