you helped me {2}

25: ופשוט כך

*פיפיל*

הרגע שראיתי אותו שוב יתקע בראשי. לא חשבתי שזה יקרה שוב רציתי נקמה, אבל לא רציתי לעמוד מולו. וברגע הזה כשעיניו נפגשו בעיניי.

ראיתי את הילדה הקטנה שמתה באותו יום. החיוך על פניו היה שם, התבגרתי מאז, שיניתי את עצמי רק בשביל שלא אצטרך לזכור את הרגעים האלה.

צבעתי את השיער שלי. בשביל לא להיזכר ברגעים שהוא משך בשיערי כשניסיתי לברוח.
התחלתי להתאמן בהגנה עצמית. למקרה שזה יקרה לי שוב.
לא אכלתי. כל פעם שניסיתי נזכרתי בו, בעיינים שלו ברגע שנגע בי כאילו אני איזה חתיכת בשר.

אני מסתובבת אחורה ורואה את מיאן עם האקדח שפגע בדיוק בכתף של ויקטור. נירו רץ אל מיאן והעיף את האקדח תוך כדי שחיבק אותה חזק ולחש לאוזניה משהו שנראה והרגיע אותה.

החיילים שבאו עם ויקטור הוציאו את הנשק. אך לפני שהספיקו לעשות משהו אני קאם והחיילים שהיו שם התחלנו לירות. ויקטור הגיע עם שלושה חיילים מה שנקרא טעות.

שלושת החיילים שוכבים בריצפה ללא חיים ורק ויקטור נשאר חיי. קאם מסמן לחיילים לאסוף את ויקטור וכך הם עושים עד הם נעלמים בתוך הבית.

קאם מחבק אותי מהמותן מאחור בזמן שאני בוהה במקום שממנו החיילים נעלמו. ״הכל בסדר, תסתכלי עליי״ לא הגבתי, לא זזתי. קאם הפך אותי כך שפני פנו לפניו.

״היי הכל בסדר, הוא לא יעשה לך כלום״ אמר וחיבק אותי. הסכמתי לעצמי להתפרק שוב בידיו משהו שלא הייתי עושה בדרך כלל.

״אני מבטיח״ הוסיף והנהנתי כשראשי עדיין נח על חזו. אספתי את עצמי ועזבתי את חזו החסון. ״אני רוצה ללכת אליו״ אמרתי בלי ששמתי לב.

קאם הנהנן מייד והוביל אותנו למקום. הלב שלי דופק בצורה לא נורמלית כשאנחנו יורדים למרתף. קאם לוקח את ידי שרעדה בטירוף לחיקו.

״את בטוחה שאת רוצה לראות אותו?״ קאם שואל ומביט בי עם עיניו הירוקות והבהירות שאפשר בקלות לטבוע בהם. ״כן״ אני עונה ולוקחת נשימה עמוקה.

אני מתקדמת בצעדים קטנים למקום כשקאם עכשיו מאחוריי. אני נושמת עמוק ופותחת את הדלת.

הגיע הזמן שאני אקבל את מה שמגיע לי.

________
היוש מתוקיםם💋
אני מקווה שכולכם בסדר ומרגישים טוב
לא ידעתי אם כדי לי להעלות את הפרק או לא מקווה שזה בסדר
אם מישהו רוצה לדבר אני תמיד פה בשבילכם❤️