you helped me {2}

12: צער וכאב

*פיפיל*

״קאם תעזוב אותי בבקשה אתה מכאיב לי!״ אני צועקת ומשהו בעיניו מתרכך יותר וכך גם האחיזה. ״אתה חושב שאתה יודע מה אני עברתי אבל אתה לא יודע כלום!״

״אז מה עברת פיפיל אוילר? ממ...מה כבר עברת?!״ הוא נוהם ואני מרגישה שעוד רגע אני שורפת אותו באש.

״מה עברתי?! מה אני פאקינג עברתי?! אנסו אותי! יום אחרי יום אחרי יום במשך כמעט חודש״ אני אומרת ומשהו בפניו משתנה.

״איימו עליי שאם אני לא ימצוץ את הזין המכוער שלהם הם ירצחו את אמא שלי! הכו אותי כל פעם שהייתה להם אפשרות! בקושי אכלתי שם״ אני נוהמת עד שקולי מגיע לשבירת קול ואז הדמעות באות.

״אתה יודע מזה לקוות במשך כמעט חודש יום יום שהמשפחה שלך תבוא להציל אותך? או אתה יודע מזה להתאכזב ולהבין שאף אחד לא בא וכנראה לא יבוא?!״ אני אומרת כשהבכי זורם.

״ועוד לעבור את כל זה בגיל11, אתה חושב שאתה יודע מזה כאב יותר טוב מכולם?!״ אני שואלת שאלה רטורית ״אז בוא אני יספר לך משהו מלך צרפת אולי אתה יודע מזה כאב, אבל את הכאב שאני עברתי אתה לעולם לא תדע!״ אני אומרת.

ידיו כבר עזבו אותי אז אני מתחילה להתרחק מהקיר. אני הולכת לכיוון היציאה מהחדר אבל ידו תופסת בשלי. אני מסתובבת לאחור מחכה שהוא יגיד משהו אבל כלום רק שקט. עיניו משדרות צער וכאב, כמו שניחשתי מקודם הכעס והכאב השתלט עליו.

פתאום ידו מושכת אותי עליו, הוא עוטף אותי בחיבוק ובגלל הגובה המרשים שלו ראשי מונח על החזה שלו. אני מתפרקת בשקט בזמן שידו עולה ויורדת במעלה גבי.

״אני מצטער״ הוא אומר אחרי כמה דקות של שקט. אני מתרחקת ממנו ורק אז שמה לב שאנחנו יושבים, איך לעזעזל הגענו לישיבה ולא שמתי לב.

״את רוצה את הנקמה שלך?״ הוא שואל פתאום. ״מ-מה?״ אני שואלת לא מבינה מאיפה זה בא.

״את הנקמה שלך, את רוצה אותה?״

_______
היוש מתוקיםם💋
הפרק קצר היום במיוחד🤷🏻‍♀️
סווו סליחה✨
הפרק הבא יעלה ב24 כוכביםם
(לבעלי יש יום הולדת היוםםםם חיחיחיחיחיחיחי)