כשנכנסנו, לוסיה קידמה את פניי בברכה עם חיוך מדבק וחיבוק קצר.
"שלום שוב!" היא אמרה, אבל הבעתה השתנתה ברגע שהביטה בפרצופי.
"למה את נראית כאלו לא שתפת פנים?"
"וואו, תודה רבה." אמרתי בציניות, "אית'ן המעצבן הזה לא נתן לי מספיק זמן."
"אל תפילי את זה עליי, אני לא מתכוון להיות בבית שלך עוד דקה אחת נוספת בכל חיי." הוא תקף, "את יכולה לעשות את זה פה."
"זה לא כאלו היא תבלע אותך-" אמר ג'יימס שיצא מהפינה ונקטע על ידי פיהוק. "בעצם, כן. היא כן עלולה לבלוע אותך."
"מצחיק מאוד!" זעפתי.
אם הייתי במקומם, גם אני הייתי נרתעת ממישהו שמקור המזון המקורי שלו הוא אני?
"בכל מקרה, תנו לשנינו רבע שעה." ג'יימס המשיך, מגרד את שערו הקצוץ. "אלא אם כן לנסיכה רובי נדרש יותר."
"אני לא פדלאה כמוך. אני אגמור תוך עשר דקות!"
הוא חייך בהפתעה והרים גבה. "שנתחרה?"
לוסיה ואית'ן הביטו בנו רצים במעלה המדרגות אל החדרים שלמעלה.
כשהבטתי לאחור לרגע, אית'ן נראה כאלו הוא מיואש לחלוטין מהחיים שלו, אבל לוסיה נראתה משועשעת - בניגוד אליו.
אחרי כמה דקות קצרות במיוחד, הופענו שוב בסלון. הגענו בדיוק באותו הזמן כששנינו התנשמנו והתנשפנו.
"גמרתם עם השטויות?" גער בנו אית'ן, כמו תמיד. "אפשר לחזור עכשיו ללנסות להציל את עצמנו?"
ג'יימס צחק כשראה את אית'ן, הנזיפה לא מזיזה לו. הוא התקדם צעד וחצי ודחק בו מרפק, כאשר אית'ן החזיר לו. ושוב, זה נגמר בהתקוטטות קטנה בין שניהם.
"זה תמיד ככה?" שאלתי את לוסיה ונאנחתי.
בתגובה, היא רק משכה בכתפיה.
הסתכלתי בהם, מחשבותיי מרחפות. כבר ממש הרגשתי חלק מהמשפחה, וזה נתן לי מין הרגשה... חמימה בלב שכזאת. לא אהבתי אותה. זאת הפעם הראשונה שהרגשתי ככה.
התחושה המשונה הייתה מציקה, אבל כנראה שאצטרך להתרגל אליה.
אבל כמובן, שהמיני-מלחמה שהתרחשה הפסיקה אחרי דקה קצרה, ושניהם נרגעו.
"יאללה, צריך להתחיל לעבוד!" לוסיה תפסה בזרועי וגררה אותי לכיוון המרתף.
כשירדנו שוב אל המרתף - שוב חזר אליי הפחד לרדת בסולם.
טוב, זה לא היה כמו הפעם הראשונה, אבל עדיין דיי מלחיץ. בייחוד כשעכשיו אני לא אמורה להביע את הפחד שלי - כי ביני לבין ג'יימס נותרה סוג-של אווירה תחרותית.
אני לא מתכוונת לחשוף חולשות.
כשלבסוף האור הודלק והתיישבנו על כסאות מאובקים מסביב לשולחן מלא במפות, אית'ן התחיל להסביר.
בתחילה, הוא הראה לכולם את הפתק מאמא שלי.
"וואו, אהבתי שחשבת על לבקש מאמא שלך, רובי!" לוסיה פרגנה לי.
YOU ARE READING
ערפדית לא על- טבעית
Vampireרובי סטון היא ערפדית, אף על פי שהיא מתעקשת להכחיש זאת. כל חייה נאמר לה מה לעשות, כיצד להתנהג בחברת בני אדם, מה מותר ואסור... אבל לה כבר לא אכפת. נמאס לה להיות שונה ומוזרה כל כך, לכן היא מנסה פשוט לעצור הכל ולהתחיל להיות נורמלית סוף כל סוף, כפי שהיא...
