נחזור להווה. היום הראשון של בית הספר.
לוסיה ואני התקדמנו לכיוון הקפיטריה ההומה אחרי סיום השיעורים הראשונים של השנה - שבהם הכרנו זה את זה ואת חברינו לכיתה בשנה הקרובה, ולא היו יותר מדי בגלל הסיבה הפשוטה שהעיירה קטנה ושאין כזה הרבה ילדים בכל שכבה.
לוסיה כבר התחילה לרכל בהתלהבות על למי היא רוצה להתחבר, ואל איזה בנים היא מתכוונת לנסות לדבר, אבל אני פשוט בהיתי ברצפה בזמן שתהיתי איך כל הדברים האלו מעניינים אותה.
אני מניחה שאני יודעת את הסיבה שערפדים לא יוכלו לשתף פעולה לעולם.
פשוט חסרה לנו האפשרות להזדהות ולחוש אמפתיה וסימפטיה. וזה גם לא שאנחנו טובים בלזייף את זה.
אני באמת תוהה כיצד לוסיה נשארה חברה שלי במשך כל השנים שעברו. כי אחרי הכל, היא בנאדם שאוהב לצאת ולבלות ולדבר ולהפתח - כשאני מכבידה עליה ותוקעת אותה במקום.
יש דברים שהיו תעלומה ויישארו תעלומה. ככה אמא תמיד אומרת.
"רובי, מה קורה?" היא הטתה את ראשה הצידה בדאגה.
"כלום, פשוט הייתי מעדיפה שלא לחשוב עכשיו על דברים כמו להכיר חברים חדשים."
"אהה, אל תדאגי," היא מנפנפת קלות בידה, "את תהיי בסדר, יש לך אותי."
ובאמת, היא עזרה לי לדבר עם אנשים חדשים שמעולם לא הכרתי. היא פינתה לי מקום בשיחות והקשיבה למה שאמרתי. אני לא מאמינה שהייתי מצליחה לזרום עם הזרם בצורה קלילה כזאת בלי העזרה שלה.
ובכל זאת... משהו בה היה פשוט טוב. טוב מדי. מעולם לא פגשתי בן אדם טוב לב ואכפתי כמוה, ואם יש משהו שלמדתי מנסיוני עם אנשים מושלמים, זה שהם ההפך ממושלמים.
"אף פעם אין אדם שטוב מדי ולא רוצה משהו חזרה, או מניח לך מלכודת." אמא אמרה לי באותו המקרה שקרה לפני עשור, "אם משהו נראה מתוק מכדי להיות אמיתי, הוא פשוט לא אמיתי!"
עד היום אני זוכרת את הכעס שהיה בעיניה. עד היום לא אשכח את המסר שהמבט נתן לי.
אני לא אחזור על אותה טעות פעמיים ואסמוך בעיניים עצומות על בן אדם - יהיה מי שיהיה.
ערפדים חיים לבד בגלל סיבה ברורה; הם לא בנויים כדי לחיות עם מישהו אחר. הם לא מסוגלים לסלוח או לאהוב אפילו את אלה שהם בשר מבשרם ודם מדמם.
המראה הכועס, המאוכזב, ה... קר שהיה על פניה של אמי אמר לי בבירור שאני צריכה להגיד תודה שהיא לא מעיפה אותי מהעיניים שלה. סיכנתי את שתינו, וכמעט הרסתי את כל העבודה הקשה שלה בלשרוד. במקרה הכי גרוע היא הייתה הורגת אותי, גם אם הדם של שד רעיל לשד אחר - ככה שדמי לא יועיל לה בשום דבר.
היום הראשון ללימודיי התיכון עבר במהרה, ולא עבר זמן רב עד שלוסיה הופיעה בפנים מחייכות ושאלה אם אני רוצה לעזור לה להעלות סחורה לעסק המשפחתי ממרתף ביתה.
YOU ARE READING
ערפדית לא על- טבעית
Vampireרובי סטון היא ערפדית, אף על פי שהיא מתעקשת להכחיש זאת. כל חייה נאמר לה מה לעשות, כיצד להתנהג בחברת בני אדם, מה מותר ואסור... אבל לה כבר לא אכפת. נמאס לה להיות שונה ומוזרה כל כך, לכן היא מנסה פשוט לעצור הכל ולהתחיל להיות נורמלית סוף כל סוף, כפי שהיא...
