לא דמיינתי שזה יתאפשר.
כלומר, תמיד חיכיתי לרגע הזה, אבל לא באמת ציפיתי שהוא יגיע.
אחרי הכל, היום הראשון ללימודים זאת חוויה באמת משונה, אבל היא אפילו יותר משונה כשאת היא המשונה אפילו יותר.
אמא שלי התעקשה שהשנה לא אלך לבית הספר. היא אפילו הוציאה אותי ממנו לקראת סוף השנה שעברה, ועם כל הריבים שרבנו בחופשת הקיץ זה הרגיש כאלו לעולם לא אדרוך שוב בבית הספר. ובאמת, בכל יום שעבר הרגשתי כאלו מקומי בכיתה מתערער יותר ויותר.
ערפדים מעולם לא נועדו לחיות בהרמוניה עם בני האדם, זה מה שתמיד נאמר לי.
אף על פי שבימנו הם כן.
וגם אם הם לא, אני מתכוונת לחיות עם בני האדם.
תמיד קיבלתי את הרושם שערפדים הם יצורים נוראיים ללא מצפון על ההרג שהם הורגים, על כל הכאב שהם מכאיבים, ועל המלחמה שהם מפיצים...
אני שונאת את זה, אפילו שאני יודעת שאני לא יוצאת מן הכלל.
אני שונאת את עצמי על התכונות האלה, במיוחד אחרי שראיתי באיזה מין שלווה ושמחה בני האנוש מסוגלים לחיות בה.
אני עומדת להגיע לבית הספר ולהתנהג נורמלי, כי אני חייבת להיות נורמלית ואולי אצליח לעבור צד.
אמא שלי תמיד נהגה לספר לי סיפורים נפלאים על ערפדים חזקים, יפהפיים, הגיבורים שניצחו כנגד כל הסיכויים במלחמות נגד אנשים שהתעללו בהם במשך דורות...
אבל היום זה כבר לא ככה. מזמן כבר לא.
אם היינו עושים זאת, היינו נמצאים במלחמה מלאה בדם שפשוט לא תיפסק, כי האנשים שחיים היום הם דיי... עקשניים.
וזה לא שהרמה שהם הגיעו אליה עושה לנו טובות; מצלמות בכל פינה, עזרה רפואית לכל מי שנפצע, ועוד לא מעט דברים חדשניים ששמרו על הערפדים בשקט במשך כמה יובלות. כבר לא קל לערפדים להשביע את עצמם- בעצם, זה כבר לא קל בכלל.
גזע הערפדים כבר לא חזק כמו שהוא היה. זה ידוע.
אמא מאמינה שיום יבוא וכולנו נצליח להתאחד מחדש ולהחזיר את המסורת הערפדית לגדולתה, אבל אני כבר מתחילה לפקפק.
עם כל שנה שעוברת, אני מתבגרת יותר ויותר - עם הזמן כבר התפוגגו האשליות הילדותיות שבהן חלמתי על איך שאכיר ערפדים נוספים, אחבור אליהם, אלחם לצידם בשביל הזכות שלי לשרוד...
אבל הזמן עבר, שום דבר לא נעשה בעניין.
מה אם אני בחיים לא אצליח לחיות בשלווה, מבלי לפחד בכל רגע שיתפסו אותי ויוציאו אותי להורג?
אומנם לא אהבתי לחיות לצד אלה שאם היו יודעים את כל האמת עליי, הם היו הורגים אותי גם אם יידרש מהם לעשות זאת בידיים ריקות. הם היו מורטים את שערי, עוקרים את עיניי - יעשו כל מה שיידרש וילחמו עד טיפת הדם האחרונה... אבל זה הסיכויי הכי טוב שלי לחיים שקטים.
וזה גם לא שזה ידרוש מהם יותר מידי. אחרי הכל, הגזע שלי לא רק נחלש מבחינת התקדמות טכנולוגית, אלא גם גופנית. המחסור בשמש יכול להתרפא רק בעזרת שתיית דם, ובגלל שדם אדם הפך להיות נדיר נורא, אנחנו, הערפדים, נאלצנו להתפשר על דם חיות - מה שגרם גם לבריאות הגוף שלנו 'להתפשר'.
YOU ARE READING
ערפדית לא על- טבעית
Vampireרובי סטון היא ערפדית, אף על פי שהיא מתעקשת להכחיש זאת. כל חייה נאמר לה מה לעשות, כיצד להתנהג בחברת בני אדם, מה מותר ואסור... אבל לה כבר לא אכפת. נמאס לה להיות שונה ומוזרה כל כך, לכן היא מנסה פשוט לעצור הכל ולהתחיל להיות נורמלית סוף כל סוף, כפי שהיא...
