כל זה קרה כשהיינו בנות אחת- עשר, וזאת לא הייתה החוויה האחרונה.
שנה אחר שנה היינו חולקות סיפורים וחוויות שמעולם לא חשבתי שיהיו לי, עד שמרוב הנאה לא שמתי לב שכבר עבר עשור מאז שהכרתי את לוסיה - חברתי היחידה.
אבל אז... בחופש האחרון... הכל הלחיץ אותי. לוסיה ואני לא בילינו במשך כל הקיץ.
גם לא נראה היה שהיא עשתה הרבה כדי לשנות את זה.
עברתי תקופה נוראית בהשוואה לשנים האחרונות שריככו אותי מבפנים, אבל היא פשוט לא הייתה שם בשבילי.
הרגשתי כל כך נבגדת... אף על פי שלא באמת קרה שום דבר - לא הגיע לי לדרוש ממנה להישאר לצידי בכל רגע שארצה.
חוץ מזה, לוסיה הייתה תמיד זו שארגנה את המפגשים- אפילו פעם אחת לא החלטתי לצאת בעצמי ולארגן לנו טיול במסלול חדש, או פעילות מגניבה שתגרום לה לבוא...
זה כנראה היה מתיש כל-כך להתמודד איתי, מה?
לוסיה היא אדם בפני עצמו. היא לא חייבת לבלות איתי כל שנייה מחייה. זאת המציאות, ואני חייבת לקבל אותה.
היה פשוט יותר להתעלם מהמצב, וביום הראשון ללימודים להעמיד פנים שכלום לא קרה, ושרק במקרה לא יצא לנו להיפגש ולבלות יחדיו כתמיד.
האם זה מה שמבדיל אותי מבת אדם רגילה? האם אנושית הייתה הולכת לביתה, מקישה על הדלת, מציעה להיפגש או שואלת מה קרה?
גם אם כן, לא נראה לי שהייתי מסוגלת לעשות זאת. ואני בחיים לא אהיה נורמלית אם זה מה שיידרש ממני.
כעת, אני חייבת למצוא דרך לצאת מהמרתף מבלי להשתמש בכוחותיי. אם המצב לגמרי יחמיר להכי גרוע - אשתמש בכוחותיי כדי לתמרן את הדם שלי ואצא מזה בדרך על טבעית - דבר שהבטחתי לעצמי שלא אעשה לא משנה כמה המצב יחמיר.
אבל... תמיד כשחשבתי על 'המצב הכי גרוע' - חשבתי על כאב. חשבתי על סכנת חיים. חשבתי על כל הדברים שדווקא יפריעו לי פחות, כי הערפדים מאומנים למצבים כאלה מגיל קטן, ויש להם את החושים הטבעיים ואת הכישורים להתמודד איתם.
כשחשבתי על 'המצב הגרוע ביותר', מעולם לא חשבתי על לאבד את לוסיה. לא חשבתי שאצטרך לבחור בינה לבין אימי.
רק מלחשוב על לאבד אותה, הרגשתי פחד וסיפוק בו זמנית. פחד - כי, טוב, אני בבירור לא רוצה לאבד את חברתי הטובה ביותר, וסיפוק, כי בעצם העובדה שאני מרגישה פחד על אבידת אדם הקרוב לליבי - אני מוכיחה שיש בי צדדים אנושיים.
אבל מה שמצחיק זה שאני סותרת את עצמי. העובדה שאני משתמשת בה כדי להרגיש טוב יותר עם עצמי כי יש לי דאגה אליה, היא גם לא הכי... מי יודע מה.
אבל בין כה וכה, אני צריכה לשכנע אותה שלא נשתמש בעל טבעיות כדי לתקן את המצב שנתקענו בו.
YOU ARE READING
ערפדית לא על- טבעית
Vampireרובי סטון היא ערפדית, אף על פי שהיא מתעקשת להכחיש זאת. כל חייה נאמר לה מה לעשות, כיצד להתנהג בחברת בני אדם, מה מותר ואסור... אבל לה כבר לא אכפת. נמאס לה להיות שונה ומוזרה כל כך, לכן היא מנסה פשוט לעצור הכל ולהתחיל להיות נורמלית סוף כל סוף, כפי שהיא...
