ערפדית לא על- טבעית

פרק 10 - המלאכה מרובה.

"תראו, אין לי באמת סיבה להשאיר את היצורה הזאת בחיים."

הוא אמר, אחרי שסיפרנו לו בקצרה את כל מה שקרה. "אבל אני לא עומד לתת לכיף הזה להתבזבז. אלוהים, סוף כל סוף יש קצת אקשן בבית הזה."

הבטתי לכיוונה של לוסיה, מחפשת תשובה לשאלה האם הוא באמת רציני.
"אל תתייחסי, הוא תמיד כזה."

"לטיפש הזה, ג'יימס, חסרים בורג או שניים," המשיך אית'ן את דבריה, "הוא יעשה הכל בשביל קרב טוב."

"נו, אז מה את יודעת?" ג'יימס התעלם בזלזול וצעד לכיווני, "תראי לי כמה מהטריקים שלך."

לא ידעתי מה לומר, מה הוא יעשה אם יבין שאין טעם להשאיר אותי בחיים כי אני לא יודעת להילחם?

"אהה... אל תדאג. יש לנו עוד זמן להתייצב זה מול זה, אבל כרגע אנחנו צריכים לגמור עם איזבל אחת ולתמיד."

לוסיה בהתה בי מבולבלת במשך כמה רגעים, ואז עיניה נפערו והיא הנהנה במהירות אל ג'יימס, בעודה מחייכת בכוח.

"כן, אנחנו משתפים איתה פעולה. אחר כך תחליטו לעשות מה שבאלכם."
אית'ן עדיין לא נראה מרוצה. הוא הזעיף את הפנים ופנה אליי באיומים, כמו תמיד.

"אני אסכים לשתף פעולה - אבל תתרחקי מאחותי הקטנה, חיית פרא שכמותך-"

"סתום!"

היו כמה רגעים מתוחים של שקט, שאהב להידחף בכל פעם מחדש ביננו.
"תפסיק לקרוא לי ככה!" הכעס בער בתוכי, לא יכולתי לסבול יותר את השטויות של אית'ן.

אבל אז, הוא פשוט הסתובב והלך.
לרגע הופתעתי מהפתאומיות, אבל אז הבנתי שהוא כנראה כבר לא חייב להישאר, בגלל נוכחותו של ג'יימס.

מצחיק לחשוב כמה מהר הוא היה עוזב אותנו אם לוסיה לא הייתה 'צריכה הגנה' ממני.

כנראה שגם פשוט לא הייתה לו תשובה לדבריי אחרי התפרצות הזעם הראשונה שלא באמת ניסיתי לעצור.

ג'יימס נשאר עומד, הפעם עם מבט חשדני.

"הוא צודק בעצם, מסוכן מדיי בשביל לוס להישאר בקרבתך. פעם הבאה שאראה אותך לבד איתה," הוא סימן באצבעו מה יעשה, ולא היה דרוש הסבר נוסף.

"אבל ג'יימס- היא לא תעשה כלום!-"
"אל תנסי אפילו." הוא קטע אותה. "זה פשוט מסוכן מדיי. עדיין לא הוכחת שכישורי הקרב שלך חזקים מספיק."

הבנתי שלנסות לשכנע אותו לא יעזור בכלום, אבל נראה שלוסיה לא.

היא פתחה את פיה כדי להמשיך להתווכח - אבל הפעם אני זאת שעצרה אותה.

"לוסיה. נשארו עוד כמה ימים בודדים עד שאיזבל תנסה להרוג אותכם בדרך שלא ידועה לנו. אני משערת שזה יקרה עוד 4-3 ימים." אמרתי, מתאמצת להישמע נחושה.