my betting [1]

פרק 50-פרק אחרון!!!!

אוליביה

                            * שבועיים לאחר מכן *

"אדיוט," אני מסננת אל עבר נייתן בלחש,הוא עומד מאחורי וזרועותיו אוחזות בי מאחור,קרוב אליו...מקרב אותי אל עבר גופו יותר ברכושנות שהוא מבחין במבטים סוטים נעוצים לעברי.
"אוליביה..נייתן...איזה כייף לראות אותכם," דון מתקדם לעברנו ומברך אותנו לשלום,אני מחייכת חיוך ענקי.
"היית אש על הבמה אתמול," הוא מוסיף וחיוכי מתרחב-אם זה בכלל אפשרי.
אתמול נערך המופע הענק,מופע הסתיו...חיכיתי לו כל כך הרבה וכשזה סוף סוף הגיע לא הרגשתי כלום.
אוליי בגלל המוות של אלכסנדר..אני חושבת לעצמי בעצב.
דון נועץ מבט במחשוף שלי וזהו,נייתן פאקינג מאבד את זה.
"כן," הוא נדחף לשיחה ואני מגחכת.
"המשך ערב מהנה," דון הבין את הרמז לא רמז של נייתן והתחפף מהמקום.
אני מסתובבת אל עבר נייתן ומבטו הקנאי ננעץ בי.
"אתה מקנא ילד?" אני שואלת אותו והוא כורך את זרועותיו סביב מותניי."אני מת מקנאה," הוא מצחקק ואני לוחצת על אפו."אתה היחיד כמה פעמים אני צריכה להגיד את זה?" אני אומרת והוא רוכן קדימה ומטה אל עבר שפתיי."כל הזמן." הוא מקניט ואני מצחקקת.
"לעזעזל את יפה," הוא אומר וגורם לי כמו תמיד להסמיק כמו עגבניה.
"אני יודעת." אני מנסה לשדר נינוחות אבל חיוך מקניט ומעצבן נמתח על שפתיו המלאות וגורם לי להסמיק אפילו יותר.
"מתי המסיבה ההזאת נגמרת?" קולו נהפך צרוד יותר והוא לוחש לאוזניי.
"לא יודעת," אני מתנשפת בחדות.
"זו מסיבה אחרי המופע...אני חייבת להיות כאן." אני קובעת.
נייתן מקרב אותי יותר אליו,צעד רע צעד פאקינג רע.
"אני לא יכול לחכות להוציא אותך מהשמלה הזאת כבר." הוא אומר בצרידות וגופי רוטט בתשוקה.
"נייתן תיזהר," אני מזהירה את נייתן...לעזעזל זה ממש לא הזמן,אני מזהירה גם את הכוס הרוטטת שלי.
"אוונס?" הוא שואל בקול צרוד ואני סוגרת את רגליי בכוח כדי להפסיק את הפעימות המשגעות האלו.
"אה?" אני שואלת בקושי.
"עד כמה את רטובה מאחד עד עשר?" הוא מרים גבה ואני חובטת בחזהו וצוחקת אך הוא מביט בי ברצינות.
"פאקינג עשר," אני לוחשת בכנות ונייתן מחייך חיוך מקניט ומנצח.
אני מבחינה בזקפתו ומסמיקה אפילו יותר משהסמקתי קודם.
"עד כמה עומד לך מאחד עד עשר?" אני מקניטה אותו והוא מתנשף בחדות."פאקינג עשר," הוא מודה ואני צוחקת בקול רם.
"אבל אתה צריך להתאפק נייתן," אני אומרת והוא נאנח בתסכול.
"הנה דיאנה," אני מבחינה בגופה הקטן של דיאנה כמה מטרים ספורים מאיתנו ומתחמקת מנייתן.
"את בורחת ממני אוונס?" מבטו משועשע כמו תמיד.
"היי דיאנה!" אני קוראת במקום לענות לנייתן והוא מצחקק בייאוש.
"היי ליב," היא מתקרבת אליי ואל נייתן בצעדים קטנים.
"את מתרגשת?" אני שואלת אותה והיא מהנהנת.
"כן פאק זה מדהים!" היא אומרת בהתלהבות ועיניה בורקות ונוצצות.
"השמלה מדהימה," אני קורצת ולחיה נצבעות בגוון ורדרד.
"כן?" היא שואלת בביישנות ואני מהנהנת נמרצות.
"פאקינג נסיכה." אני קובעת והיא צוחקת.
"טוב הבנתי," נאנח נייתן ומביט בי.
"אין תשומת לב לנייתן יותר." הוא אומר בעצב ואני צוחקת.
"אויש תינוק מגודל," אני תוקעת בו מרפק אבל כנראה שהמרפק היה חזק מדי כי נייתן מתכווץ.
"אוי שיט," אני ממלמלת שנייתן נאנק בכאב ודיאנה צוחקת חזק.
"אתה בסדר?" אני שואלת את נייתן והוא נאנח בדרמתיות."לא,"
"היי בנות!" אלה מגיחה מאחורינו ובידיה בקבוק יין שלם וסגור.
"איפה השגת את זה?" אני שואלת בהיסטריה והיא מניחה אצבע על שפתיה ומסמנת לי לשתוק."זה..סוד." היא אומרת ונייתן ודיאנה מצחקקים אבל זה ממש לא מצחיק.
"תחזרי את זה אלה," אני פוקדת והיא מפעילה את פרצוף הכלבלב החמוד.
"לא," אני מתנגדת לפרצוף ומכווינה עם ראשי אל עבר עמדת השתייה."את מחזירה את זה עכשיו." אני קובעת.
"שתייה בחינם!" מריע דין וגונב מידה של אלה את בקבוק היין.
"היי!" היא קוראת בזעם אדיר.
"שד טסמני,בעולם הזה צריך לחלוק," הוא לוחץ על אפה ואני כבר מבחינה בעשן יוצא מאוזניה.
"אני לא חולקת." היא אומרת וחוטפת מדין את הבקבוק.
"ואל תקרא לי שד טסמני אלוהים אדירים!" היא נוהמת ודין שוב חוטף את הבקבוק מידיה.
בפעם הבאה לא תישאר לו יד.
"תכריחי אותי," הוא מאתגר אותה והיא מזעיפה את פניה יותר.
"אתה בטוח בזה?" היא שואלת בהתגרות ומרימה את גבותיה.
"מצטערת," אני אומרת וחוטפת את הבקבוק מידו של דין."אבל אף אחד לא מקבל את זה." אני קובעת וכולם משתתקים.
"אוף," אלה ודין נאנחים בו זמנית.
"טוב אז אני הולך לעשות משהו אחר," אומר דין ואוחז בידה של אלה.
פניה של אלה נפערות והיא לא מצליחה להגיב.
"אוי לא לעזעזל על מה כולכם חשבתם?" דין אומר מזועזע שהוא מבחין בפרצופים של כולנו.
"התכוונתי לרקוד," הוא נאנח בתסכול וכולנו צוחקים.
"אתה רוקד?" אני מקניטה ודין חושף חיוך שיניים לבנות."כן." הוא אומר בגאווה ואלה משיבה את ידה בכעס לחיקה."אני לא." היא אומרת ודין מתחיל להניע את ישבנו.
"מה אתה עושה אדיוט?"אלה מצחקקת בייאוש בזמן שדין רוקד כמו חשפנית מולה.
"רוקד," הוא עונה בפשטות.
אני צוחקת בקול ומנענת את ראשי בייאוש ממנו.
הוא לוקח שוב את ידיה של אלה ומסובב אותה יחד איתו,אלה צוחקת בקול רם ונראת מאושרת כמו כולם מסביבי.
"שנרקוד גם נסיכה?" נייתן מאחורי לוחש אל אוזני ואני מגחכת.
"אתה לא יודע לרקוד."אני קובעת ונייתן מסובב אותי לעברו.
"התאמנתי קצת.." הוא אומר.
"אה כן?" אני מקניטה בחיוך משועשע.
"כן,"הוא קובע ומתחיל להזיז את ידיו מעלה ומטה כמו זקן לפי הקצב.
אני צוחקת חזק." דיי נייתן אתה עושה לי בושות." אני צועקת מעט שהמוזיקה מתגברת ונייתן משקשק את גופו,אני מתפקעת מצחוק.
הוא לוקח את שני ידי בידו ומתחיל לקפוץ יחד איתי למוזיקה,אני מרגישה משוחררת..אני מרגישה שמחה אני אוהבת אותם.
את החברים שלי.
את נייתן.
הם המשפחה שלי.
אני קופצת יחד עם נייתן וצופה בכולם סביבי קופצים,צוחקים ומאושרים והלב שלי מתרחב.
אני מצלמת במוחי את התמונה הזאת ועוצמת את עיניי,מאזינה למלודי..
אני אוהבת אותכם,כולם.
בפעם הראשונה בחיי אני מרגישה משהו,ולשם שינוי חיובי.
אני מרגישה חיה.
ליב..נייתן אמר.
ליב (חיים) זו המשמעות של השם שלי אה?
אני אהיה ליב מעכשיו,אחייה אשמח אבכה אכעס...בשביל נייתן,בשביל אלכסנדר,בשביל הוריי המאמצים,בשביל קלואי ואלה,בשביל כל החברים שלי...אני אהיה ליב.
יש לי הרגשה כזאת,כאילו כל מה שעברנו עד עכשיו הוא לא הסוף-זה לא סוף הסיפור שלנו.
למעשה אני חושבת שהסיפור שלנו רק התחיל.

נייתן

"ועכשיו," אני מתחיל לומר ומנשק את שפתיה של אוליביה נשיקה מהירה.
אוליביה מתחילה לפרום את כפתורי חולצתי ואני צופה בתנועותיה בהשתוקקות.
היא מנחיתה נשיקות רכות על החזה שלי ואט אט מורידה את החולצה המכופתרת שלבשתי ואני בנתיים מוריד את הכתפיות הדקות של השמלה השחורה של אוליביה.
נדרש ממני המון איפוק שם במסיבה שלאחר ההופעה,כל מה שרציתי לעשות באותו רגע דראיתי אותה ככה היה להיות רק איתה.
היא חולצת את העקבים בתנופה ומתנפלת עליי.
אני נופל על המיטה שלי ואוליביה גוהרת מעליי.
"נייתן?" היא שואלת ומנשקת את שפתיי.
"הממ?" אני שואל,מסומם לגמרי...מסומם ומכור אליה.
"אתה חתיך." היא מודה ואני צוחק.
"מאיפה זה הגיע?" אני שואל בזמן שאוליביה פושת מעליה את השמלה,משלימה את החלק שלא הספקתי לעשות.
"משום מקום," היא אומרת ומתיישבת מעליי,חשופה לגמרי וחזה עולה ויורד בקצב משגע.
"אני פשוט אוהבת אותך..בטירוף." היא אומרת וליבי מדלג על פעימה .
לא משנה כמה פעמים אוליביה תגיד את שלושת המילים האלו אני תמיד אגיב באותה צורה,אני תמיד אתרגש כמו ילד ויעוף לעננים.
"גם אני פשוט...אוהב אותך בטירוף." אני מודה והיא מחייכת.
"אוליביה!" הדלת נפתחת בפתאומיות ואני ממהר לכסות את אוליביה בשמיכה.
"מה קרה קלואי?" אוליביה מתנשפת בפתאומיות כמוני ואני מבחין בדמעות על פניה של קלואי,דמעות וכתמי דם?
"הכל בסדר?" אני שואל בזמן שאוליביה מנסה לסדר את השמיכה על גופה הערום ועיניה של קלואי מתרוצצות לכל עבר בפחד.
"קלואי!" אני נוהם כדי להחזיר אותה לקרקע והיא מביטה בשני ידיה המכותמות בדם.
"ז-זה ז-זה דילן..." קולה נשבר ורועד ואני מכווץ את גבותיי.
"הוא עבר תאונה." היא צועקת בבכי וליבי מפסיק לפעום,גופי קופא.
"מ-מה?"