my betting [1]

פרק 7

                                אוליביה

אנחנו כבר תקועים על אותן שלוש פאקינג שורות שעה וחצי.
"דיאנה," אני רוטנת שוב.
דיאנה היא סטודנטית שנה ב כאן והיא משתתפת איתי במגמת דרמה.
ובשעה וחצי האחרונה המשפט היחיד שאמרה היה 'מה השורה שלי'
היא מגלמת את את אחותה של גולייט הנערה שמתמודדת עם מחלת הסרטן שאני מגלמת.
אנחנו מתרגלים את הסצנה השנייה במחזה ולא ממש מתקדמים מאז.
"ננסה את זה שוב." אני אומרת בייאוש ונכנסת לדמות שלי בחזרה.
"גולייט את לא יכולה לברוח עם הבחור הזה הוא...הוא מה השורה שלי?" דיאנה פותחת את הסצנה וכרגיל המשפט הקבוע לא מאחר לבוא.
אני מביטה אל עבר הבמאי שלנו דון מרטין,מנהל המגמה הוא נראה מיואש ומאוכזב מאוד.
"דיאנה זה לא מתאים לך," הוא נוזף ומשחרר אוויר בכעס.
"אני צריכה הפסקה." היא מכריזה ואני נאנחת בעייפות,אנחנו לא נתקדם בקצב הזה לשום מקום.
יצאנו לחמש הפסקות בשעה וחצי האחרונה ועברנו בקושי על שני סצנות .
"נצא להפסקה של חמש דקות,דיאנה אני מצפה ממך לחזור לעצמך ולדמות אחרי ההפסקה." דון אמר בנקיבות אל דיאנה ואל עבר שאר השחקנים במחזה.
הוא גם בלחץ מהמחזה שאנחנו עתידים לעלות באביב וכמוני הוא רואה שאנחנו לא מתקדמים בכלל.
אני חושבת שאני יודעת למה דיאנה ככה,היא סיפרה לי שהיא גילתה שחבר שלה בגד בה עם איזה סטודנטית בלונדה דרך תמונה ממסיבת תחילת החורף בשבוע שעבר,היא אהבה אותו ונפגעה כל כך
מיד שגילתה על כך היא נפרדה ממנו והייתה שבר כלי אחרי הפרידה שלהם.
זה עצוב לי כי לדיאנה יש פוטנציאל משחק ממש גבוה,היא שחקנית מעולה וכל התפקידים שקיבלה עד כה ישבו עליה פצצה והיא ביצעה אותם בצורה הטובה ביותר שאפשר לבצע.
אבל עכשיו שהיא ככה מדוכדכת ופגיעה היא הולכת לאיבוד בתוך עצמה.
אני ממש לא רוצה להתאהב,אהבה היא כואבת
ובנים הם מכאיבים.
"היי מה הולך דיאנה?" אני מתיישבת ליד דיאנה על קצה אחד של הבמה הגדולה,אני דואגת לה מעט.
היא מחבקת את רגליה לגופה הדקיק ונראת מתוסכלת כל כך,"מון נכנס לזוגיות עם בחורה משנה א." דמעות נכוות בעיניה החומות והגדולות שהיא מדברת.
מון הוא החבר המדובר ששבר לה את הלב.
הוא באמת לא רציני,הפרידה שלהם עדיין טרייה והוא כבר התחיל מחדש.
הוא ממש בן זונה.
אני מצטערת כל כך עבור דיאנה.
אני מלפפת את זרועותי סביבה ומנחמת אותה בחיבוק ממושך.
"הוא סתם אדיוט." אני אומרת ודיאנה צוחקת במירמור "אוליי אבל הוא האדיוט שאהבתי."
"אז את תמצאי אדיוט חדש." אני מעודדת אותה והיא מצחקקת.
"מה איתך לך אין איזה אדיוט?" היא שואלת שאנחנו מתנתקות מהחיבוק שלנו, היא מנגבת את הדמעות הטריות עם שרוול הפוטר השחור שלבשה ומחייכת אליי בביישנות.
"לא עדיין לא מצאתי אדיוט מתאים לתפקיד." אני אומרת ודיאנה מחייכת," טוב לך יש הרבה מזל." 
"קדימה חוזרים לבמה!" דון צעק לעברנו ולעבר שאר השחקנים,ההפסקה נגמרה עכשיו.
אוליי באמת יש לי מזל.
"היי דיאנה תבטיחי לי משהו אחד בסדר?" אני שואלת את דיאנה שמקמטת את מצחה.
"מה להבטיח לך?" היא שואלת בתהייה.
"תבטיחי לי שתהי חזקה ולא תתני לזה להרוס אותך." אני אומרת לעברה ברצינות שיא ועל שפתיה נמתך חיוך קטנטן,"מבטיחה."
בהבטחה הזאת אני ודיאנה מתרוממות מהבמה וניגשות למרכזה שם עומדים במעגל קבוצה מצומצמת של שאר הסטודנטים במגמת הדרמה שמשתתפים במחזה.
"אני מציע שנסיים להיום את החזרות,מחר בשעה חמש נערוך חזרה נוספת עד אז תשננו את הטקסטים היטב ותבואו חדים ומוכנים." דון אומר ונראה שכולם מסכימים עם דבריו.
היום אי אפשר להתאמן כי כבר כולם עייפים ומיואשים מהחזרה של היום.
כולם מתפזרים מהבמה ופונים אל עבר שני היציאות מחדר התיאטרון.
אני שומעת ממרחק את הטלפון שלי מצלצל בתיק הגב שלי איכן שהשארתי אותי על אחד ממושבי הבד האדומים ,אני ממהרת להגיע אליו ושולפת אותו מתוך התיק.
זו קלואי, אני מחליקה על הכפתור הירוק והשיחה מתחברת.
"איפה את לעזעזל?" תוקפת קלואי.
"בחזרות איפה עוד אני יכולה להיות." אני משיבה בבילבול וקלואי מתנשפת בכעס.
"אוליביה המשחק מתחיל עוד רבע שעה." שיט
אוי באמת באמת שיט.
"אני באה בדיוק סיימנו את החזרה אני אהיה שם בעוד עשר, ביי." אני אומרת במהירות ומנתקת מבלי לשמוע את התשובה של קלואי.
שכחתי מהמשחק לגמרי
ועכשיו גופי נמלא במתח ממה שיקרה הערב עם העסקה המטופשת שלי ושל נייתן.