my betting [1]

פרק 26

נייתן

"אוליי תרקוד קצת מקרר," אוליביה מכחכת את גופה בשלי,ריחה המתוק עופף את כולי.
"אני רוקד." אני מגן על עצמי ועוטף את גופה בין ידיי.
"אז אתה חייב לקחת כמה שיעורי ריקוד סבאלה,אתה גרוע." היא מגחכת ואני מסובב את פניה אליי בחדות.
"אני לא סבאלה." אני קובע בפגיעות ואוליביה מניפה את ראשה לאחור בצחקוק,"אתה כן." היא קובעת ולוחצת על אפי בשובבות.
"ברצינות,רק מבוגרים זזים במקום לשיר קצבי," היא רוטנת בבוז ואני מגחך.
"אני עייף." אני מושך בכתפיי ומבטה של אוליביה ננעץ בשלי.
"וטרוד." היא מוסיפה בדאגה."מה הולך?"
"כלום...הכל בסדר ליב." אני אומר ומנסה להישמע הכי אמין שאפשר.
המחשבות לא מפסיקות לרדוף אותי.
ובכל פעם שאני פונה אל עבר דילן וקלואי הן רק מתחזקות יותר.
אוליביה תולה את ידיה מסביב צווארי ומתקרבת אליי יותר,כך שכמעט ואין שום מרחק בנינו.
"מתי אתה תפסיק לשקר לי?" היא שואלת בלחש ואני משפיל את מבטי מעיניה הבוחנות.
"אני לא משקר."
"אז תספר לי מה קורה איתך?" היא שואלת בייאוש ניכר.
הלוואי ויכולתי לספר לה.
אני רוצה לספר לה..אבל אני לא יכול.
זה לא שלי לספר את זה.
זה של דילן.
"אני בסדר במבי..בואי רק נרקוד," אני מבקש ממנה וטומן את ראשי בשקע צווארה.
היא מלטפת את שערי באצבעותיה בזמן שאני נהנה מתחושת עורה הנעים ושיערה המתוק על פניי.
"אנחנו נדבר על זה," היא קובעת.
"אני יודע." אני ממלמל.
אוליביה לא תעזוב את זה,בטח שלא עכשיו.
אני מתנתק מגופה החמים ומביט בה,בעיניה הגדולות והירוקות שלה ששואבות אותי לתוכן.
"אתה יודע משהו ניית?" היא שואלת בשקט ולמרות המוזיקה החזקה אני שומע רק אותה.
"אתה אדיוט." היא קובעת ואני מצחקק.
"אבל אתה גם חשוב לי...ואתה יכול לספר לי הכל.כל פאקינג דבר."אני מצמיד את מצחה לשלי,"אני יודע."
"היי! האלכוהול הגיע חבר'ה!" מריעה אלה וגוררת את תשומת ליבינו.
אני אוחז בידה של אוליביה ומבטי נודד לעברה,"שנזוז?" אני שואל והיא מהנהנת.
אנחנו מתקדמים בצעדים קטנים אל עבר השאר שהתקבצו כבר כקבוצה סביב אלה.
היא זורקת עליי שני כוסות אטומות מנייר ואני תופס אותם במהירות.
"מה זה?" שואלת אוליביה ומנידה בראשה אל עבר הבקבוק שאלה מחזיקה בידה.
"בלאק לייבל," משיבה אלה ואני פונה להביט באוליביה שחיוך נמתך על שפתיה היפות.
"בלאק לייבל," שם המשקה מתגלגל על לשונה בצחקוק ועכשיו נופל לי האסימון.

"בלאק לייבל...בחירה טובה." אמרתי מבעד למוזיקה החזקה בקול מחוספס.
"מה אתה רוצה נייתן?" היא שואלת בחוסר עניין ומבטה נראה רותח כמו אש,שיערה החום מתנופף מעט ועיניה הירוקות בחיים לא יצאו מעיניי בזמן הקרוב.
אני עדיין לא יודע מה אני רוצה-אבל ללא ספק את כלולה בזה.

אני מצחקק כתגובה.הפגישה הראשונה שלנו.
הבלאק לייבל.
"אני מקווה שהפעם זה יגיע לפה שלי ולא לשיער..." אני עוקץ ותוקע מרפק חלש באוליביה.
"רק אם לא תגיד את שורת ההתחלה הגרועה שלך," נוחרת אוליביה בבוז ואני מגחך.
"השורת התחלה שלי ממש לא הייתה גרועה," אני אומר פגוע והיא מצחקקת."נכון,היא הייתה נוראית." היא קובעת ואני מקמט את מצחיי," אז איך זה שאת שלי במבי?" אני שואל בהתגרות ועכשיו תורה של אוליביה לתקוע בי מרפק חסר רחמים.
"זה לא אני ששלך,זה אתה ששלי," היא קובעת ואני מחייך כמו אדיוט.
כל מה שתגידי במבי,אני שלך.
"מה אין התנגדות?" היא מרימה את גבותיה בהתגרות.
"לא...שנינו יודעים כבר את התשובה." אני אומר ואוליביה מחייכת ומסמיקה מעט."את מחזיקה אותי על האצבע הקטנה שלך אוונס."
"כן..נכון." היא אומרת ללא עירעור.
היא נשענת עליי מעט ואני עוטף את גופה עם זרועותיי,מגן עליה מאלוהים יודע מה.
בנתיים השאר כבר המשיכו בשלהם-עם האלכוהול.
בזויות העין אני מבחין בדין ואלה-החתול והעכבר כבר נמרחים אחד על השני.
אני רוצה לומר שאני נמצא בהלם מוחלט אבל אני מכיר את דין יותר מדי.
הוא תמיד משיג את מבוקשו.
"אלה הולכת להתפוצץ מחר,כדאי שאפריד בינהם?" אוליביה מצחקקת ושואלת שגם מבטה עליהם.
"לא, הם מתאימים." אני מצחקק.
דין לא אדם של זוגיות.
סטוצים,מסיבות ואלכוהול-אלו שלושת החוקים שלו.
גם אני לא הייתי בן אדם שמחפש את האחת שלו.
מבטי נודד אל עבר קלואי ודילן בדאגה,הם רוקדים אבל הם שיכורים וסביר להניח שלא יזכרו כלום מחר.
את הזמן האחרון שיש לדילן לנצל עם קלואי,הוא לא עושה את זה הכי טוב.
לעזעזל.כל זה דפוק בטירוף.
זה פאקינג דפוק.
וזה משגע אותי וישר גורם לי לתהות מה אם אני הייתי במקומו והייתי צריך להיפרד מאוליביה.
עצם המחשבה הזאת משתקת את גופי בשנייה.
המחשבה שדמעה תצא מעיניה בגללי,שאחר יתפוס את מקומי,יגע בה..ינשק אותה..יצחיק אותה...
זה פאקינג מטריף אותי.
אני לא רוצה לחשוב מה דילן מרגיש.
הוא מאוהב בה.
אני רואה את זה,זה שקוף וברור לעין.
גם הוא עומד להישבר וכל זה בגלל האבא הדפוק שלה.
"היי רוזק," היא מסתובבת לעברי ולוכדת את מבטי.
"היי אוונס," אני מחזיר באותו המטבע.
"אתה צריך להשתחרר," היא אוחזת בידי וגוררת אותי למרכז הרחבה איכן שכל הגופים המזיעים נמצאים.
"בוא נהיה רק אנחנו...בוא נרקוד!" היא מתחילה להזיז את גופה ואת ידיה.
היא מניפה את ראשה לאחור וצווחת בהתלהבות ואז מצחקקת בקול.
היא נראת משוחררת.
כמו פאקינג מלאך.
היא אוחזת בידי ומזיזה אותם יחד איתה.
אני זורם איתה ומתחיל לנוע למוזיקה,יש משהו אחד שהיא בהחלט צודקת לגביו והוא שכישורי הריקוד שלי שואפים לאפס.
אני רוקד כמו סבאלה.