...
תמיד הייתי הילדה והנערה שאף אחד לא שם לב אל, שאף אחד לא זכר. אפילו לא הורי.
הוא? הוא משחק כקפטן בדבר שאני הכי שונאת. הדבר שהפריד אותי ממשפחתי.
אני אמורה להתרחק, אני מנסה להתרחק.
אבל הוא נחוש להראות לי שהמלחמה יכולה להיגמר אם באמת אבחר.
...
Ups! Gambar ini tidak mengikuti Pedoman Konten kami. Untuk melanjutkan publikasi, hapuslah gambar ini atau unggah gambar lain.
"מה היא עושה פה?" הקול של אחי לוקס מראה לי שהגענו אל השולחן שאליו נילי לקחה אותי אל. אפילו שראשי כלפי למטה כלפי הרצפה אני יכולה לזהות את קולו של לוקס. השקט השורר בקפיטריה מסמלת לי על שנילי לקחה אותי ישר אל השולחן של התלמידים הכי פופולריים בכל התיכון, והעובדה שאני אחות של שתיים מהם לא עוזרת לזיעה וחוסר נשימה הקל המתגורר בי.
לא, אני לא אהיה בסדר.
"למה שלא תהיה פה לא? היא אחותכם והיא חברה שלי, השאלה האמיתית היא איך היא לא ישבה פה עד עכשיו? זה נועד שתהיה פה." עכשיו נילי משחילה את זרועי בזרועה, בחוסר ברירה אני מרימה את מבטי מהרצפה המלוכלכת.
כמעט ואי אפשר לראות את שטח שולחן האוכל המכוסה בכל מיני סוגים של אוכל, תיקי יד אופנתיים.
אני סוקרת את האנשים היושבים סביב השולחן. סופיה, אדם, לוקס, עוד כמה אנשים שאני מצליחה לזהות. אבל כל אדם שישב סביב השולחן נראה כאילו נלקח ממגזין, כמעט וגורם לי להפיל את הלסת התחתונה ולהתפעל.
במקום להמשיך לבהות בכל אחד אני מעבירה את מבטי מהר, סוקרת כל אחד בשניה אחת. אבל כשמבטי נוחת על הרדין, אני לא מצליחה למצוא בי שום כוח להעביר את מבטי. למה זה מרגיש כאילו אני מקבלת הרבה אוויר אבל עדיין עם חוסר נשימה וחוסר אוויר באותו הזמן בכל פעם שאני רואה אותו?
תחושה פתאומית מכה בחזי, נותנת לי הרגשה של שביעות רצון. הצמרמורת הנעימה ששוחה בגופי בכל פעם שאני רק חושבת עליו ומתגברת כשהוא לצידי וכרגע, הצמרמורת מופיעה מחדש.
איך שאני מרגישה לידו, זה משהו כמו כאב מתוק בתוך הבטן שלי, אני לא יודעת איך לקרוא להרגשה הזאת אבל לא משנה מה היא, אני מקווה שכולם יוכלו לחוות אותה, שלכולם יהיה מספיק מזל ואפילו להרגיש מעט מאותה הרגשה.
עיניו עלי, אין הבעה על פניו המגלה איך הוא מרגיש חוץ מהדרך שבה עיניו מביטות בי, זה כאילו עיניו נוצצות גורמות לי לחשוב שבאמת איבדתי את זה.
נילי מנדנדת את זרועי, גורמת לי להזיז את מבטי מהרדין. ללא מילה היא דוחפת אותי בידה אל המושב הריק ליד נער ג'ינג'י עם זקן שגורם לו להיראות כאילו הוא כלל ולא שייך לפה, פניו מתעוות כמעט וכל חמש שניות וצלילים מוזרים יוצאים מפיו, ובכל רגע שזה קרה הוא מוריד את ראשו ומגרד את זקנו האדום. אך רק שאני מחזירה את מבטי בחזרה אל נילי אני רואה עד כמה היא והנער זהים.
