פרק17-אוליביה/מרקוס

692 28 3
                                    

נשף החורף היה הלילה.  תחזית מזג האוויר חזתה שיש שלג, אבל נשף  החורף היה בפנים כך ששום דבר לא השתנה.

למרקוס ואני כבר תיאמו את התלבושות שלנו בארוחת הצהריים לפני כמה ימים.  לבשתי שמלה אדומה ומרקוס לבש חליפה שחורה עם עניבה אדומה שהתאימה לגוון השמלה שלי.

הסכמנו ללכת כידידים, הסטטוס שלנו לא ישתנה.


כשהלילה התקרב, לבשתי את השמלה שלי.  זה היה משיי למגע ועטף את גופי בחוזקה.  הרצועות היו רזות והגב היה פתוח לרווחה, החל בקו המותניים שלי.  נעלתי את העקבים האדומים התואמים שלי, ירדתי למטה, דקות לפני שמרקוס היה אמור לאסוף אותי.

כשהגעתי לתחתית המדרגות, אמא שלי התנשפה.  היא ניגשה אליי עם ידיה על פיה.  "התינוקת היפה שלי, הו אלוהים."  היא הניחה את ידיה על הכתף שלי כשעיניה החלו לדמוע.  "מצטערת, זה לא אמור להיות רגשי."  היא טפחה על עיניה עם טישו מהדלפק והנחתה אותי לשבת.  "את נראית מדהים, מתוקה."  חייכתי לאמא שלי לפני שקיבלתי הודעה ממרקוס.

"הוא פה."  קמתי מהכיסא, הולכת לכיוון הדלת.  אמא שלי הלכה אחריה ופתחה את הדלת כשמרקוס ניגש.  "אוי אלוהים! אתה נראה חתיך!"  אמא שלי ידעה שאנחנו הולכים ביחד, אבל היא לא אמרה שום דבר על זה.  לא יכולתי לדעת אם היא שמחה בשבילנו, או באמת האמינה שאנחנו רק חברים.

היא רצה בחזרה לתוך הבית, צורחת.  "תן לי לקחת את המצלמה שלי!"

מרקוס ניגש לדלת עם ורד אדום בידו, נעצר על עקבותיו ברגע שהרים את מבטו אלי. הוא הביט בי למעלה ולמטה לפני שהושיט לי את הוורד.  "את נראת... פשוט וואו."  הרגשתי את הלחיים שלי אדומות כשהבטתי בו בחליפה שלו.  האופן שבו זה חיבק את השרירים שלו גרם לי להעמיק את נשימתי.  "גם אתה."  חייכתי אליו לפני שאמא שלי חזרה לדלת.

היא דחפה אותי קלות לעברו.  "שים את הידיים שלך סביבה  כאילו אתה אוהב זה את זה!"  היא הרימה את המצלמה כשמרקוס כרך את זרועו סביב המותניים שלי ואני שמתי את שלי על הכתף שלו.  הנחתי את ראשי מעט מעל הכתף שלו כשהמצלמה נלחצה.

"בסדר! אני לא אחזיק את שניכם. אתם נראים מדהים! עכשיו לכו תהנו!"  היא סגרה את הדלת מול פנינו כששנינו הסתכלנו אחד על השני וציחקקנו.  "את מוכנה ללכת?"  הוא הושיט את ידו ואני תפסתי אותה והנהנתי.  הלכנו לכיוון המכונית, רוח החורף גורמת לשיער שלי להתנודד.

"התכוונתי לשאול. למה בחרת בשמלה אדומה?"  הוא הרים את גבותיו לעברי.

"זה הצבע האהוב עליי."  חייכתי אליו כשפתחתי לי את דלת הנוסע.  נכנסתי פנימה וסגרתי אותו מאחורי.

כשהוא התיישב במושב הנהג הוא הביט בי.  "אני שונא את הצבע האדום."  הוא פלט צחוק בזמן שחבטתי לו באגרופים בצד זרועו.

Changing himOnde histórias criam vida. Descubra agora