איפשהו במהלך הנסיעה, נרדמתי. התעוררתי לאורות העיר וצפירות מכוניות רועשות. נעצרנו לחניון מתחת למלון, כולנו תפסנו את התיקים שלנו מתא המטען ונתנו את המפתח לאיש ליד השולחן.
"אנחנו צריכים לפגוש את ריימונד ומשפחתו בלובי של המלון." הנהנתי לאמא שלי לפני שנשפתי, פלטתי אנחה. דחפתי את ידית המזוודה, גלגלתי אותה אל הכניסה למלון.
כשנכנסתי למלון, הבחנתי בריימונד, ג'סי ומרקוס יושבים כולם ליד הספות בלובי. ג'סי נופפה לנו ,נעמדה, כשניגשנו אליהם.
"דיברנו וחשבנו שמכיוון שהעבודה לא מתחילה עד מחר, בוא נצא לארוחת ערב הערב. כולנו". ג'סי חייכה אליי, עבר לג'קס. ג'קס בהיותו הילד הקטן והמעצבן, התחיל לעודד.
"זה נשמע נהדר." אמא שלי הגיבה כשרק נענעתי בראשי בהסכמה. כשהסתכלנו על מרקוס, יצרנו קשר עין לשבריר שנייה לפני שהזזתי את עיניי בחזרה אל הרגליים.
השעה הייתה כבר שש בערב, אז ההורים החליטו שנעלה למעלה, נחליף למשהו מפואר ואז ניפגש שוב בלובי.
נכנסתי למעלית, עמדתי בצד הנגדי ממרקוס. לא היה אכפת לי שהוא כועס עלי יותר, כי כעסתי עליו. הוא החזיק את עיניו דבוקות לטלפון שלו כשהגענו לקומה שלנו. כולנו יצאנו מהמעלית לפני שהלכנו לחדרים שלנו. היה להם את החדר ממש ליד.
✼
החלפתי לשמלת משי אדומה, אחי לחליפה שחורה קטנה, ואמא שלי לשמלה שחורה מהודרת.
ירדנו חזרה ללובי, מחכים למשפחתו של מרקוס. כשהם הגיעו לבסוף, קמנו כולנו.
"ריימונד עשה הזמנות. אני מאמינה שהמסעדה נמצאת במרחק הליכה." ג'סי חייכה אל ג'קס ואני.
יצאנו מהכניסה למלון, הסתכלתי על מרקוס כדי לראות את ידיו בכיסיו והסתכלתי על רגליו.
הסתכלתי במהירות, מקווה שהוא לא יראה אותי בוהה בו. לאחר הליכה שקטה של 5 דקות, הגענו למסעדה.
✼
התיישבתי ליד השולחן השמור שלנו, במקרה ישבתי מול מרקוס. הוא חייך אליי חיוך קטן בזמן שהתיישב, כשענקתי לו פנים ישרות.
ניסיתי לא לדבר עם מרקוס ככל שיכולתי.
המלצר היה מוכן לשרת אותנו כשהזמנתי סלט, שאר השולחן קיבלו מנות ראשונות ענקיות. מרקוס נעץ בי מבט זועם בזמן שהזמנתי, אבל התעלמתי מזה.
השולחן דיבר על מזג האוויר לפני שהאוכל שלנו הגיע. המלצר הניח מולי קערת סלט קיסר בעודי בוהה בה. עברו חמש דקות ואני רק תקעתי את האוכל שלי, לקחתי ביס אחד או שניים.
"את הולכת לאכול?" הרמתי את מבטי וראיתי את מרקוס מחזיק את המזלג שלו קרוב לפיו, בוהה בי.
גלגלתי עיניים. "כן." לקחתי עוד כמה ביסים, ערבבתי את הסלט כך שנראה כאילו אכלתי יותר. כשהמלצר הגיע פעם נוספת, סימנתי לאפשר לו לקחת את הצלחת שלי. "את רוצה קופסה?" הוא שאל אותי. נדתי בראשי לא כשהוא לקח את הצלחת שלי. אמא שלי הייתה עסוקה מדי בשיחה כדי לשים לב שבקושי אכלתי.
דקות חלפו, ועדיין לא אמרתי מילה למרקוס. ההערה הקודמת שלו גרמה לי לכעוס עליו עוד יותר. "אני חושב שכדאי לנו לדלג על הקינוח. מתחיל להיות מאוחר ואנחנו צריכים לקום סופר מוקדם מחר." אמא שלי הודיעה לכולם על הרעיון שלה וכולנו הסכמנו.
החשבון הגיע וג'סי הציעה לשלם על הכל. אמא שלי נלחמה קצת לפני שנכנעה, והצהירה שהיא תשלם על הארוחה הבאה.
"תודה ג'סי." ג'קס ואני הבענו את תודתנו.
"בבקשה, קראו לי ג'ס." היא חייכה אלינו לפני שסגרה את החשבון.
כולנו חזרנו למלון, נכנסנו ללובי, במעלה המעלית ונכנסנו לחדרים שלנו. נפרדתי לשלום ולילות טובים מריימונד וג'סי, דילגתי על מרקוס. הוא גלגל אלי את עיניו.
✼
כשנכנסנו לחדר המלון שלנו, היו לנו שתי מיטות זוגיות. אמא שלי ישנה באחד ואני וג'קס ישנו בשנייה. התקלחתי, נכנסתי לפיג'מה והכנסתי את עצמי מתחת לשמיכה, ושמתי לב שהשעה הייתה 23:00. אמא שלי כבר ישנה מהר, כי הייתה לה עבודה בבוקר. ג'קס שכב בעיניים עצומות, אבל הייתי בטוח שהוא לא ישן. נשארתי על הטלפון שלי עד ששמעתי את ג'קס מתחיל לשחרר נחירות קטנות.
עברה שעה או שעתיים והשעה הייתה 1 בלילה. לא הייתי עייפה ואין סיכוי שאני ישנה אם לא יכולתי. חדר המלון היה חם והמיזוג היה חזק. קמתי מהמיטה ופתחתי את דלת חדר המלון, השארתי את פקק הדלת בסדק כדי שלא אנעל בחוץ. הלכתי על פני המסדרון, השענתי את הגב על הקיר, התיישבתי, הרמתי את ברכיי והשענתי עליהן את זרועותיי. עברו כמה דקות כששמעתי דלת נפתחת. הסתכלתי במסדרון והבנתי שזה ממש לידי. סוף סוף חשבתי שיש לי שקט ושלווה כשאני רואה את מרקוס יוצא מחדר המלון שלו, קופא למראה שלי.
BẠN ĐANG ĐỌC
Changing him
Lãng mạnמרקוס הוא נער שרוצה לילה אחד, סטוץ בקיצור. אוליביה היא נערה שקוראת רומנים רומנטיים ומאמינה בחברות נפש. מה קורה כשההורים שלהם נכנסים לעסקים ביחד והם נאלצים לבלות? הסיפור מכיל מוות דיכאון
