הוא זינק אל קצה המיטה, ליד המקום שבו היה השולחן. הוציא את שיעורי הבית מהתיק שלו, הניח אותם על השולחן.
"בסדר, עכשיו תלמדי אותי." הוא הוציא עיפרון, נראה להוט ללמוד. פלטתי חיוך קטן לפני שחטפתי את הספר שלו ופתחתי אותו. "איזה מהם אתה צריך לעשות?" שאלתי אותו כשהדלת נפתחה שוב, ג'קס הביא את בקבוק המים. "תודה, גבר קטן." מרקוס לקח את בקבוק המים מידו, חבט בו באגרוף. ג'קס פלט חיוך ענק לפני שקפץ בחזרה על המיטה והמשיך בסרט שלו.
מרקוס פנה אליי בחזרה והצביע על המקום שבו הייתה המשימה שלו. הסברתי איך לעשות את זה, הוא עושה בדיחות כל חמש דקות. לא יכולתי שלא לצחוק עליהם. עבדנו על שיעורי הבית שלו כשעה וחצי לפני שהשלמנו אותם. דפי העבודה היו מהירים יותר אם הוא לא היה מתעסק, אבל אני לא התלוננתי; זה היה כיף.
מרקוס הסתובב עם ג'קס למשך שארית הזמן, ושיחק עם דמויות הפעולה שלו. היה נחמד לראות את מרקוס ככה. בדרך כלל, הוא קר, אבל הוא היה שונה כאן. זה כאילו היה לו נוח כאן.
זמן קצר לאחר מכן, הוריו של מרקוס הגיעו לביתנו כדי לאסוף אותו. למען האמת, לא רציתי שהוא יעזוב עדיין. כולנו ירדנו למטה ונפרדנו לשלום, ריימונד וג'סי הודו לנו שדאגנו לו.
כשמרקוס עזב, חזרתי לחדר שלי. השתניתי מהחיוך שלי, נשמתי נשימה עמוקה לפני ששקעתי בחזרה על המיטה שלי. התחלתי לקבל את זה בשלב הזה, לא אוכל למצוא אושר בעצמי. מצאתי נחמה בלהיות עצוב, ואני חושבת שזה היה החלק הגרוע ביותר.
✼
במהלך החודש-חודשיים הבאים, התפתחה ידידות בין מרקוס ואני. אחרי הלימודים כל הזמן בילינו. זה התחיל בכך שעזרתי לו בלימודים, אבל ככל שזה נמשך, באתי גם כשלא הייתה לו עבודה לעשות. אהבתי להיות בקרבתו. מרקוס גרם לי לשכוח מהבעיות שלי בזמן שהייתי איתו. הרגשתי שאני יכול להירגע סביבו; הרגשתי בטוחה.
לא דיברנו הרבה בבית הספר, אבל הבנתי. הוא היה צריך להמשיך בפעולת הג'וק חסרת הרגשות שלו בבית הספר, ולהיראות איתי יפגע בזה. זה כאב, אבל הבנתי.
עדיין הסתובבתי עם שי מדי כמה זמן. היינו בפנים כמעט כל ערב. לא סיפרתי לה על החברות שלי עם מרקוס. לא הייתי בטוח מה היא תגיד, או מה היא תעשה.
✼
מתכוננת למיטה, שמעתי את הטלפון שלי מצלצל. הרמתי אותו כדי לראות טקסט ממרקוס.
מרקוס: רוצה שאסיע אותך מחר לבית הספר?
אוליביה: באמת?
מרקוס: כן.
אוליביה: אני בדרך כלל נוהגת לאסוף את שי. מה הייתי אומרת לה?
מרקוס: רק תאשימי את אמא שלך. תגידי שהיא אמרה שאני חייב להסיע אותך.
אוליביה: בסדר.
הייתי בהלם מהשיחה שלנו. האם זה אומר שהוא רוצה להיראות איתי? לא יכולתי שלא לחייך.
במהלך השבועיים האחרונים, הייתי שמחה רק כשהייתי עם מרקוס. נהניתי להיות בקרבתו, אבל כשחזרתי הביתה כל התחושות הציפו בחזרה. הרגשות של להיות ריק, חסר ערך, ....
הנדתי בראשי, מקווה שהמחשבות ילכו עם זה. שלחתי הודעה לשי שלא אוכל להסיע אותה מחר. היא נראתה עצבנית, אבל אמרה לי שזה בסדר.
שפשפתי את עיניי, נשכבתי במיטתי. הייתי עייפה מהיום הארוך שהיה לי ורציתי שמחר יבוא. סוף סוף הרגשתי סיבה לקום מהמיטה. התקדמתי.
KAMU SEDANG MEMBACA
Changing him
Romansaמרקוס הוא נער שרוצה לילה אחד, סטוץ בקיצור. אוליביה היא נערה שקוראת רומנים רומנטיים ומאמינה בחברות נפש. מה קורה כשההורים שלהם נכנסים לעסקים ביחד והם נאלצים לבלות? הסיפור מכיל מוות דיכאון
