היום זה קורה, אחרי שבוע של דיבורים ותוכניות, היום הטיול מתחיל, אירגנתי תיק ומזוודה לטיול וכשהגעתי לכיתה ראיתי את אמה וג'יין מסתכלות עליי ואחר כך על טימותי, הבנתי שגם הן לא יכולות לחכות, הערב אני הולכת לספר לו, לפחות אני מקווה שיהיה לי את האומץ.
כשנכנסנו לאוטובו מצאתי מקום בין הכיסאות הראשונים, הוצאתי אוזניות וניגנתי שירים.
"סליחה" הוצאתי את האוזניות.
"תפוס פה?" טימותי שואל אותי
"לא" הוא הניח את התיק שלו והתיישב לצידי.
האוטובוס התחיל לנסוע, טימותי הוציא את הטלפון והאוזניות שלו והאזין לשירים, אני בנתיים צפיתי דרך החלון על הנוף.
"סליחה" אני ממהרת להגיד
"הכל בסדר, הערתי אותך כי פשוט הגענו? הוא לא העיר אותי כי לא היה לו נעים, רק בגלל שהגענו.
כשיצאנו מהאוטובוס אמה רצה לעברי "איך היה לישון עליו?" היא אומרת בציחקוקים, שכחתי לגמרי שהן ישבו מאחורי, "מצחיק מאוד", אני עונה לה.
אנחנו מתחילים את הטיול בתוך יער, אני מועדת עשרות פעמים ומידי פעים צ'ארלי רואה וצוחק עליי, נהיה ממש חם וקשה לי כבר ללכת, נראהלי אחד הילדים ביקש הפסקה כי אנחנו עוצרים במקום מוצל, ישר הוצאתי את בקבוק המי מתיקי ושתיתי במהירות, אחרי חמש דקות המדריך המשיל בטיול והיינו צריכים לעבור דרך בול עץ צר באמצע הנחל, "זה הולך להיות הסוף שלך" ג'יין אומרת לי את מה שאני כבר יודעת, אני תוקעת לה פרצוף ומתחילה לעלות על בול העץ ומועדת מעט, פתאום אני מרגישה יד אוחזת בידי זה טימותי! והוא בתוך המים! והוא עוזר לי, לי.
"תודה" אני אומרת לו בחיוך, הוא מחייך אליי בחזרה ועוזר לי להשלים את הדרך, הייתה פעם אחת שכמעט נפלתי אבל הוא תפס במותניי לפני שהתרסקתי, וכשסוף סוף ירדתי מבול העץ הודתי לו לפחות שלוש פעמים, או שנדמה לי שחמש, טימותי הנהן ואודם עלה בלחיו, כנראה בדיוק כפי שהיה לי.
אמה וג'יין כמובן לא פיספסו את המאורע וריכלו וצחקו עלינו, עשיתי להן כמה פרצופים אבל עמוק בלב ידעתי שאני מאושרת בדיוק כפי שהן.
בהמשך הטיול עברנו דרך נחל והגענו רק לאזור מים שחייב לעבור בו, "מי רוצה לעשות לי שק קמח?" אמרה אחת הילדות שאני לא אוהבת, היא פשוט נמרחת על הבנים ורוצה תשומת לב.
בכל הטיול התקשתי במסלול, "נו דני בואי כבר" אמה אומרת לי באי ציפייה, אין לה כוח לחכות לי, "אני מנסה" אני אומרת באומלללות.
"זה בסדר, תתקדמו בלעדי" אין לי כוח לעכב אותן ושהם יתלוננו לי לאורך כל הדרך, מהרגע שהן הולכות צ'ארלי מתקדם לעברי ומתאים את צעדיו לצעדיי, "סובלת?", אני כולי אדומה ומזיעה כמו מה נראהלך, "איך אפשר שלא" אני עונה, מתחיל להיות לי יבש בשפתיים ואני מוציאה את הבקבוק מהתיק, "שיט", נגמרו לי כל המים וזה רק תחילת הטיול, צ'ארלי מצחקק "איך הצלחת לסיים את כל המים רק בשעתיים הראשונות?! ראיתי כמה מים הבאת וזה לא מעט" אין לי כוח אליו.
"את ממש כמו גמל" הוא מחייך ומוריד מעט את הכובה שלי לאמצע פניי, הוא מוציא בקבוק מהתיק שלו ומושיט לי אותו, "זה בדיחה או משהו?" הוא מסתכל עליי ועושה מבט של לא יודע, "זה לא מצחיק" אני אומרת לו.
"אני נראה לך צוחק?" הוא אומר לי במבט רציני, אני מסתכלת עליו לנסות לראות מה עובר לו בראש.
"לא תנסי אם לא תדעי" הוא מחייך אליי את החיוך הממזרי שלו.
אני לוקחת לו את הבקבוק מהיד ובוחנת אותו לראות אם יש משהו חשוד ולא רואה סימן, אני מרימה את הבקבוק לפי, עומדת לשתות אותו, ברגעים אלו צ'ארלי לוחץ על תחתית הבקבוק וכל המים עפים לי על הפנים.
"מטומטם" אני צועקת עליו ודוחפת אותו מעט, "שיהיה לך קצת לריענון" אני משפריצה עליו הרבה מים, הוא חוטף לי את הבקבוק ומשפריץ עליי בחזרה ומחייך.
"סבבה, ככה אתה רוצה, ככה אתה תקבל" אני רצה לכיוון הנהר ומתיזה עליו מלא מים עד שכולו כבר רטוב, ככה אנחנו כבר חמש דקות עד שאני כמעט מחליקה אבל הוא אוחז בידי ומחזיר אותי ליציבה, אני מבולבלת מהמצב, "תודה" אני אומרת לו, "אין על מה".
שאר הכיתה ממזמן עצרה קצת לפנינו אז אני מוצאת אבן ומתיישבת, מחכה להתייבש, צ'ארלי מוצא אבל לידי ומתיישב גם הוא "כיסחתי אותך" הוא אומר לי
"היית מת"
"את רואה קצת מים זה לא כזה גרוע", אני דוחפת אותו קלות ומסתכלת על הנוף, יפה פה.
אנחנו שותקים למשך כמה דקות ורק מסתכלים על הנוף, צ'ארלי מוציא את הסנדוויץ' שלו מהתיק, אני בוחנת אותו מהצד, את השיער החום המתולתל שלו, את עיני הדבר שלו שבשמש הופכות למעט ירקרקות, הוא נראה קצת יפה עכשיו כשמסתכלים עליו, אפילו פה מאוד, אני מסיטה את מבטי במהירות, להוציא את החשבה הזאת מהראש והולכת לאמה וג'יין שאוכלות בצד.
ג'יין רואה אותי ומסמנת לי לבוא, היא שמה כובע כחול שתואם לעיניה הכחולות כים, ועשתה תסרוקת חמודה משערה השחור גלי, "החלקת שוב פעם?" היא שואלת לפי מצבי, רטובה עד לעצם, "אני לא אתפלא אם לא" אמה מוסיפה.
"כן סוג של" אני בוחרת לענות, במקום לספר על צ'ארלי.
הן מפנות לי מקום להתיישב ואני מתיישבת.
"את זוכרת מה את צריכה לעשות היום בערב נכון?" ג'יין שואלת אותי עם סקרנות בעיניה, "כן" אני לא יכולה לשכוח.
אני מחפשת את טימותי ורואה אותו צוחק עם חברים ועם הילדה שאני לא אוהבת, אני חוטפת עצבים רק מלהסתכל עליהם.
"הם סתם מדברים" ג'יין צופה בי מסתכלת עליהם וכנראה יודעת מה עובר לי בראש.
"כן" אמה מסכימה איתה, אמה לבושה בחולצה שחורה וטייץ שחור עם כובע כחול תואם לזה של ג'יין, שמתאים גם לעיניה החומות וגם לשערה השחור וגם מוסיף צבע.
אני מנסה להאמין למה שהן אומרות, אני מסתכלת על טימותי ועל הילדה עוד כמה שניות ומסיטה את מבטי.
YOU ARE READING
לב מרחף
Teen Fictionדני עולה לכיתה ט יחד עם חברותיה הטובות ביותר. כבר ביומה הראשונה היא רואה אותו, ילד יפה ומקסים, שהיא מתאהבת בנים, ועוד בנים נוספים לחייה, היא צריכה להחליט החלטות קשות, לבחור בין אהבות ולנצל את היותה נערה. מהר מאוד היא מגלה שזה יכול להיות דבר קשה במי...
