1

14 2 0
                                    

הדבר הכי יפה באהבה זה שהיא לא צפויה. ולהיות נערה בגילה יכול להיות צרה צרורה.

"דני" אמא כהרגלה בלחץ על היום הראשון של הלימודים. שומעים לפי הקול שלה, "אני שניה יורדת" עניתי, הכנסתי את הקלמר והספרים האחרונים לתיק והתחלתי לרדת, "שמת מים?" "כן" "וכריך?" "ברור" "ופרי?" "כן אמא תפסיקי להיות כלכך בלחץ", אני עושה לה פרצוף של הכל הולך להיות בסדר, ומבחינה בשעון שעל הקיר, שיט, אני אומרת לאמא "ביי" מהר ומתחילה לרוץ לכיוון התחנה, איזה מזל שהנהג החליט שהוא  מאחר.

כשאני מגיעה לבית ספר אני ישר מחפשת את ג'יין ואמה שאמורות להגיע כי הם יודעות שאם הן לא ייגיעו אני אהרוג אותן. 

"היי"
"היי גם לך", אויש הצ'ארלי הזה הולך להיות איתו השנה, אין אני אתאר לכם אותו, שוויצר חרא וקרצייה, ובקיצור ילד מעצבן.
"אז איך החיים?"
"אין לך מישהו אחר לחפור לו על הבוקר?"
"האמת ששומם פה, תגידי תודה באמת שאני מדבר איתך" הוא אומר לי וישר מתחיל לסגת. "תודה באמת" אני ממלמלת לעצמי.

בעודי צועדת במסדרון אני מבחינה סוף סוף באמה וג'יין שיורדות מהאוטובוס, אני מתחילה לרוץ אליהן ונופלת במדרגה הבלתי נראת הזאת במסדרון, באמת ישקול לשים כאן מדרגה? בנתיים צ'ארלי מסתכל מהצד ומתחיל להבחין ולצחקק, אני עושה לו אצבע שלישית ומתחילה להתקדם לעברן.
"על הבוקר וכבר את עם המזל נאחס שלך" אמה אומרת לי.
"בוקר טוב גם לך" הגבתי ןחיבקתי את שתיהן.
התגעגעתי אליהן, הן החברות הכי טובות שיש, פשוט כל אחד צריך כאלה.

בעודנו צועדות לכיתה, המסדרון מתחיל להיות מלא ילדים שורצים בכל מקום, אנחנו נכנסות לכיתה במהירות, אמה וג'יין מתיישבות אחת ליד השנייה ואני תופסת מקום בשולחן שלפניהן, פתאום צ'ארלי מתיישב לידי.
"תפוס" אני אומרת לו
"באמת אני לא רואה פה אף אחד, יכול להיות את צריכה בדיקת עיניים"
"נו לך מפה אין לי כוח אלייך"
"איזה מזל שלא שאלתי אותך", אני נשבעת שבאלי לתת לו חתיכת כאפה שיהיה לו סימן של היד שלי על הפרצוף שלו למשך כל היום.
אני עומדת לצעוק עליו כשאני מבחינה בו, ילד חדש, אני לא מאמינה, וגם חתיך, עם השיער הבלונדיני והעיניים הכחולות המהממות שלו, אני פשוט יכולה לבהות בו שעותץ
צ'ארלי שעדיין יושב לידי עוקב אחרי מבטי וקולט אותו
"אוהו, יש פה התאהבות רצינית, נראה סתם שוויצר מכוער"
"תסתום" אני דוחפת את הכיסא ומזיזה אותו בכל הכוח, צ'ארלי סוף סוף הולך, משאיר לי את השולחן לבדי, והילד החדש והמסתורי מתיישב מאחורה ליד עוד איזה ילד.
אני מסתכלת על אמה וג'יין שכבר מתסכלות עליי וחושבות על אותו דבר, מי זה החתיך הזה ואיך זה שהוא בכיתה ט?!

"שלום לכולם" המחנך קורא ואני מסיטה את מבטי מהן ומקשיבה למורה, "אני בטוח שכולם מתרגשים, וגם אני, אך קודם לפני השיעורים וה"סבל" בשבילכם, מתחיל עם השמות והילדים החדשים", הוא מתחיל לעשות את הסבב המטופש הזה של - תגיד את שמך, המאכל האהוב עליך וחיה שמתחילה באות הראשונה של השם שלך - אני מתחילה להשתעמם עד שהוא מגיע לילד החתיך החדש.
"קוראים לי טימותי, המאכל האהוב עליי הוא המבורגר, טווס" הוא אומר במבטא רוסי קל, כנראה הולך להיות חלק מהפנימייה....

לאחר בוקר מחנך אנחנו מתחילים את היום עם מתמטיקה, אני מנסה להקשיב לשיעור אבל פשוט לא מפסיקה להגניב מבטים אליו. 
"ששששש" המורה אומרת לו בזמן שהוא מדבר עם חבר שלו, "זה לא הזמן לדיבורים".
"סליחה" הוא אומר, המורהה מהנהנת וממשיכה את השיעור עם האלגברות שלה בזמן שאני שומעת אותו חוזר להתלחשש עם חבר שלו, הזמן עובר לאט ואני מחכה לצילצול.
"טימותי פעם אחרונה שאני מזהירה וזה עובר יש למחנך"
"לא לא, אני באמת מצטער"
עוברות חמש דקות, עשר, עשרים, המורהה הולכת ומחליפה אותה המורה השטנית לביולוגיה עם רעמת השיער המתולתל שלה והמשקפיים עם המסגרת העקומה.
"שלום לכולם, אני לא אבזבז זמן על שמות, תוציאו מחברות ותתחילו להעתיק".

אחרי חצי שעה של ייסורים קשים וכאבי ידיים נשמע קול הגן עדן של הצילצול, אני ממהרת ללוקר להוציא ציוד נוסף ומגבירה מהירות בזמן שאני שומעת את צ'ארלי קורא לי, אני מסיטה את ראשי למבט אחרון אליו, נתקלת במישהו בזמן שכל הספרים שלי נופלים, "לא לימדו אותך לזוז מה-" זה טימותי!
"סליחה אני מצטער" הוא אומר בזמן שהוא עוזר לי לאסוף את הספרים.
"את מהכיתה שלנו לא?"
"אממ כן, אממ, נראהלי" אני מצליחה להגיד. 
"קוראים לך דניאל, נכון?" הוא זוכר את השם שלי, אני מתחילה להסמיק, לא,לא,לא, "אמממ כן את יכולה לקרוא לי דני אם אתה רוצה אבל מה שנוח לך" מטומטמת, מה שנוח לך?! אויש נו.

"נעים לי מאוד להכיר, דני" הוא אומר עם חיוך שגורם לי להינמס ומתקרב ללחיצת יד, עכשיו הוא קרוב מאוד ואני שמה לב כמה הוא גבוה, אני לוחצת את היד שלו והוא לא מוריד עיניים מעיניי החומות.
"אממ טוב נראהלי צריך לחזור לשיעור" הוא אומר לי.
"כן אני רק צריכה לקחת משהו מהלוקר"
"אה אז אני אבוא לעזור לך"

אז הלכנו ללוקר וחזרנו לכיתה עם הספרים.

לב מרחףWhere stories live. Discover now