דראקו, רון והרמיוני מיהרו לחדר הנחיצות, מסתכלים מסביב בחיפוש אחרי הארי. הם מצאו אותו עומד מול שולחן, שולף משהו מתוך קופסת עץ.
"מצאת את זה?" דראקו שאל.
הארי הסתובב והרים את העטרת. "כן. עכשיו אנחנו פשוט -"
הארי נפגע מכישוף והעטרת התעופפה לתוך אחת מערימות הזבל הגדולות. דראקו הסתובב וראה את קראב, גויל ותיאודור עומדים עם שרביטים שלופים. דראקו והשלישייה שלפו גם את שרביטיהם החוצה.
"ידעתי שיהיה קל לתפוס אותך אבל לא חשבתי שזה יהיה כל כך קל." חייך תיאודור. "אבל אף פעם לא היית לוחם גדול, נכון, מאלפוי?"
"אני לא צריך להיות חזק כדי לנצח אותך." דראקו גיחך. "חוץ מזה, אם תהיה עוד הזדמנות כלשהי, אני יכול לנצח אותך בקלות בקרב."
תיאודור זרק לחש על דראקו שהוא הסיט אותו בקלות, וגם קראב וגויל התחילו לזרוק לחשים. הרמיוני ורון קפצו להגן עליו בזמן שהארי הלך לחפש את העטרת. דראקו היכה את תיאודור בקסם על החזה והוא עף אחורה. קראב וגויל התחילו לסגת לאחור אבל קראב זרק קללה אחרונה - קללת המוות על הרמיוני אבל היא התחמקה. פניו של רון האדימו והוא רץ אחריהם.
"זאת החברה שלי, אידיוטים!"
דראקו הביט בהרמיוני שחייכה קלות לפני שפנתה להארי. הוא תפס את העטרת וירד למטה.
"אנחנו צריכים לצאת מכאן." הארי ענה.
הם שמעו צעקה וראו את רון רץ לדלת. "הוא הולך להצית את כל המקום!"
רון תפס את הרמיוני והמשיך לרוץ כשגל של להבות הגיע מעבר לפינה. דראקו תפס את ידו של הארי והם רצו אחרי רון והרמיוני. בכל סיבוב שעשו הם נתקלו בלהבות. להבות שדומות ליצורים שונים תקפו אותם בכל פינה ודראקו לא היה בטוח אם הם עומדים להצליח. הארי מעד כשהביט בלהבות כמעט חונקות את הקרסוליים שלהם ודראקו הסתובב ואמר כישוף. מגן מים הופיע מולם כשהלהבות התנפצו מעליהם .
"יש כמה מטאטאים! אנחנו יכולים להשתמש בהם כדי לצאת מכאן." אמר רון.
כל אחד מהם תפס אחד ועף לאוויר. הם פנו לכיוון היציאה כשדראקו ראה את קראב, גויל ותיאודור מטפסים על אחת הערימות. גויל החליק ונפל, מיד נבלע בלהבות. דראקו לא אהב אף אחד מהם, אבל לראות אותו מת נתן לו תחושה שהוא לא יכול היה פשוט לעזוב אותם.
"הארי!" דראקו צעק והוא הבין.
הם הסתובבו ופנו לעבר הזוג שבקושי החזיק מעמד.
"מה לעזאזל אתה עושה?" רון צעק עליו.
"אנחנו לא יכולים פשוט לעזוב אותם!" דראקו צעק בחזרה.
"הוא צוחק, נכון?"
דראקו התעלם ממנו והושיט יד אל תיאודור.
"אני לא צריך את העזרה שלך!" צעק תיאודור.
"אל תהיה אידיוט!" דראקו נהם והושיט את ידו. "אתה תמות!"
קראב היה על גב המטאטא של הארי והוא התעכב לידו. "אנחנו לא יכולים לחכות לנצח!"
דראקו תפס את גב הג'קט של תיאודור וניסה לגרור אותו למעלה אבל הוא התפתל.
"עזוב אותי!" הוא צעק, כשהג'קט התחיל להחליק.
"אל תזוז..." אבל זה היה כבר מאוחר מידי. תיאודור השתחרר מהג'קט שלו לפני שדראקו הספיק להרים אותו והוא נפל בלהבות.
דראקו בהה בהלם וזה היה הקול של הארי שהוציא אותו מזה. "אנחנו חייבים ללכת!"
דראקו סובב את המטאטא שלו והלך בעקבות הארי החוצה. הם נחתו בערך מול הדלתות וקראב ניצל את ההזדמנות לברוח. הארי הניח את העטרת על הקרקע והרמיוני דקרה בו שן בזיליסק. עשן שחור עלה למעלה כשהארי נפל לאחור. רון ניגש ובעט את העטרת לתוך הלהבות בדיוק כשהדלתות לחדר הנחיצות נסגרו.
דראקו כרע ברך ליד הארי. "אתה בסדר?"
הוא הנהן, ממצמץ. "זה הנחש. הנחש הוא ההוקרוקס האחרון."
דראקו עזר להארי לקום על רגליו. "אתה יודע איפה הם?"
הארי הניד בראשו.
"אתה חייב להשתמש בחיבור שלך." ענתה הרמיוני. "ככה תגלה איפה הם."
הארי עצם את עיניו ואחרי כמה דקות, הוא פתח אותן. "הם בצריף המצווח."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי, דראקו, הרמיוני ורון התגנבו לצריף המצווח והתכופפו ליד החלון. וולדמורט היה בפנים עם נגיני אבל הם לא היו לבד. גם סנייפ היה שם.
"השרביט עונה לך. כמובן, אדוני." אמר סנייפ. "למי עוד יענה?"
"הרגת אותו, סוורוס." דיבר וולדמורט. "זה אתה שהשרביט שייך לו."
סנייפ נחנק ומעד בקיר. הארי לא יכול היה לראות, רק לשמוע מה קורה.
"נגיני, הרגי." ציווה וולדמורט.
נשמעו קולות וחבטות כשסנייפ נפל על החלון. ואז עוד פעם.
"בואי, נגיני." אמר וולדמורט ואז התעתק.
הארי הציץ לתוך החלון ואחרי שווידא שאין שם אף אחד מלבד סנייפ, הוא רץ לתוך החדר. הוא כרע ליד הפרופסור והניח את ידו על צווארו בניסיון לעצור את הדימום. דראקו התכופף ליד הארי וסנייפ.
"אני מצטער." הוא אמר בקול חלוש. "לא רציתי שתגמור כמוני." דמעות זלגו מעיניו. "קח אותם." הוא סימן בפניו.
דראקו פנה להרמיוני שהוציאה בקבוקון מהארנק שלה. דראקו אחז בו והחזיק אותו מול פניו של סנייפ כדי ללכוד את הדמעות.
"קח אותם לזכרונות." קולו של סנייפ היה רך כשהביט אל הארי. "יש לך את העיניים של אמא שלך."
אלו היו המילים האחרונות שלו.
ŞİMDİ OKUDUĞUN
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Hayran Kurgu"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
