4

1.4K 89 52
                                    

דראקו פסע מול האח בחדר המועדון של סלית'רין.

"אתה מאמין לזה?" דראקו שאל.

בלייז גילגל את עיניו. "זה לא מה שתמיד רצית?"

דראקו נעץ בו מבט זועם "לא. זה בדיוק מה שאני לא רוצה."

"שנינו יודעים שאתה משקר."

"למה אני בכלל מדבר איתך?"

"כי אני אחד הבודדים שסובלים את החרא שלך."

זה גרם לדראקו כמעט לחייך. "זה חבר."

בלייז צחק. "טוב, מי יודע, אולי גם פוטר יהיה אחד מהבודדים האלה."

"סיכוי קלוש. אם הוא יגלה מי אני הוא יברח מיד."

"אה," בלייז חייך. "סוף סוף האמת יצאה לאור. אתה מפחד."

"לא אכפת לי מה פוטר חושב עליי." הוא לעג.

"טוב, אחי."

"אתה הכי גרוע שיש."

בלייז חייך. "זה חבר."

°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•

הארי, רון והרמיוני יצאו להוגסמיד באותה שבת. הארי היה מותש. סיוטים הטרידו אותו באותו הלילה, על סיריוס ובלטריקס. עברו כמה שבועות מאז שהיה לו סיוט, אבל הוא בטח פשוט היה על הקצה באותו הלילה. הוא עדיין יכל לשמוע את צחוקה הצומרני של בלטריקס כשהיא מתגרה בו. 'אני הרגתי את סיריוס בלק, אני הרגתי את סיריוס בלק!'

"רוצה?" הרמיוני דחפה אותו והארי מצמץ.

"סליחה, מה?"

"אתה רוצה לשתות בירצפת?"

הארי הנהן ושלושתם נכנסו אל שלושת המטאטאים. הם תפסו שולחן ומדאם רוזמרטה קיבלה את ההזמנה שלהם. כשהיא התרחקה, הארי הבחין במשהו. הוא סובב את ראשו וראה את דראקו חומק לתוך אחד החדרים האחוריים. הארי תהה מה הוא זומם ואז נזכר שלא היה אכפת לו יותר. אם דראקו זומם משהו אז זו כבר בעיה שלו. אבל בכל זאת, יקח לו זמן להתרגל.

"ראית את זה?" רון שאל וניער אותו.

הארי מיצמץ. "מה?"

"מאלפוי פשוט התגנב לחדר האחורי! אנחנו חייבים לספר למדאם רוזמרטה."

"אולי יש לו אישור להיות שם." תירץ.

רון והרמיוני הסתכלו עליו כאילו השתגע ואפילו לא הבחינו בשלושת הבירצפות שהונחו לפניהם.

"ממתי אתה חושב שלמאלפוי אין מניע נסתר?" שאלה הרמיוני.

הארי ניסה להסתיר את הסומק שאיים לצבוע את לחייו על ידי שתיית המשקה. "אולי נמאס לי לדאוג לו. יש לי עוד הרבה מה לחשוב ולדאוג השנה."

"ממתי זה עצר אותך?" רון שאל.

"אנחנו יכולים פשוט לעזוב את זה, בבקשה?"

מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגםWhere stories live. Discover now