ארוחת הערב התארכה עבור הארי שציפה להיפגש שוב עם דראקו. זה היה מגוחך לקוות אבל הארי לא יכול היה להתאפק. כל הפרידה הרגישה קצת לא מציאותית מלכתחילה, כך שדראקו חוזר להיות ביחד איתו לא נראה כל כך מופרח ורחוק. הארי המשיך להסתכל על שולחן סלית'רין אבל דראקו בכלל לא הרים את מבטו. הארי אפילו לא היה מבחין בקייטי בל כשנכנסה לאולם הגדול אם הרמיוני לא הייתה דוחפת אותו.
הארי מצמץ. הוא כמעט שכח ממה שקרה לקייטי. עברו כמה חודשים מטורפים והתאונה שלה נראתה כמו לפני שנים. זה היה בתקופה שבה הארי חשב שדראקו היה קשור לזה איכשהו. הייתה רק דרך אחת עבורו לדעת בוודאות כעת. הארי קם על רגליו וניגש אל קייטי.
"היי, קייטי." אמר הארי וחייך. "מה שלומך?"
קייטי חייכה חזרה בהיסוס. "היי, הארי. אני מרגישה בסדר."
"ומה עם התאונה?"
"אני מצטערת, הארי, אני לא זוכרת כלום ממה שקרה. כמעט כל היום הזה ריק בזכרונות שלי."
הארי הנהן, לא מצפה ליותר. הוא איחל לה בהצלחה ופנה לשבת בחזרה כשהבחין בדראקו כמעט רץ החוצה מהדלתות.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
שיט. שיט. שיט. שיט. שיט.
לדראקו ממש נמאס מהתקפי הפאניקה הארורים האלה. הוא לא ראה את קייטי מאז התאונה, ולראות אותה מדברת עם הארי הפחיד אותו. מה אם קייטי זכרה מה קרה? מה אם היא תספר את זה להארי? דראקו יכול היה לראות את השקרים שלו מופצים ללא רשותו ורק המחשבה שהארי ידע מה עשה והפחד מהשנאה שתבוא בעקבותיו שולחת את דראקו לספירלה שהוא לא הצליח לצאת ממנה.
דראקו נשען על הכיור בחדר האמבטיה של מירטל המייללת. גופו בער, אז הוא הוריד את הסוודר שלו לפני שנפל בחזרה אל כיור בקול יבבה. זה היה יותר מידי: השקרים, ההתקפות, הלחץ ממשפחתו והפחד המָתמיד. הוא לא יכול היה לסבול את זה. הוא רצה שהכאב ייפסק.
דראקו הרים את שרביטו עד צווארו, אך לפני שהספיק לעשות משהו, שרביטו נחטף. הוא הסתובב בסיחרור כדי לראות את הארי שם, שרביטו של דראקו בידו.
"מה לעזאזל אתה עושה?" שאל הארי, פחד ניכר על פניו היפות.
"תן לי את השרביט שלי, פוטר." דראקו נהם. הוא היה כל כך קרוב. למה הארי תמיד היה צריך להפריע?
הארי הניד בראשו, דוחף את שרביטו של דראקו לכיס הגלימה שלו. "לא עד שתגיד לי מה קורה."
לדראקו לא היה זמן לזה. הוא זינק לעבר הארי, והצמיד אותו לקרקע. הם התחבטו על הרצפה עד שדראקו הצליח להחזיר את השרביט שלו. הוא קם על רגליו אבל הארי הטיל עליו כישוף. זה החטיא ודראקו החזיר לחש. הארי התחמק מזה וקם על רגליו.
"דראקו -"
הוא הטיח עוד כישוף וצלל בין התאים. מים פרצו מתוך ברזים שבורים ודראקו התקשה לשמור על שיווי משקל.
"פשוט תישאר מחוץ לזה, פוטר!" דראקו צעק.
"לא!" הארי צעק בחזרה, מנסה ולא מצליח לפרוק את דראקו משרביטו שוב. "אני לא אתן לך לפגוע בעצמך!"
דראקו נהם ועשה את היציאה אבל הארי היה מהיר יותר. הוא אמר לחש שדראקו מעולם לא שמע קודם לכן ופתאום הוא היה על הקרקע. הוא הרגיש כאילו חתכו אותו במיליון סכינים קטנות והוא הרגיש את דמו החם מחלחל בגופו. דראקו לא הרגיש את הכאב. המחשבה הראשונה שלו הייתה של הקלה. הוא לא ציפה שזה יהיה הארי שיסיים איתו אבל זה נראה כמו משהו שמגיע לו.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי נפל על ברכיו לצד דראקו, פחד כמעט החשיך את ראייתו. בשם מרלין, מה הוא עשה? הכישוף הזה, הכישוף המטופש הזה היה רק משהו שנכתב בספר השיקויים שלו. הוא לא התכוון לפגוע בדראקו. הוא רק רצה שיפסיק. והפחד גרם לכך שההיגיון ברח ממנו.
"בבקשה, בבקשה, רק תחזיק מעמד." הארי לחש.
היה יותר מידי דם והוא לא ידע כישופי ריפוי טובים. הוא היה אובד עצות מה לעשות. הוא נאלץ להביא אותו לאגף בית החולים. הארי הניח את זרועותיו מתחת לצווארו וברכיו של דראקו וקם על הרגליים. דם ספג את בגדיו וטפטף למים מתחתיו. פחד ואדרנלין אפשרו להארי כמעט לרוץ לאגף בית החולים. עם זאת, המזל לא היה לצידו. בדרך לשם, הוא נתקל בפרופסור סנייפ.
"מה עשית?" סנייפ נהם.
"זה לא -"
"הנח אותו."
"הוא צריך -"
"הבנתי." הוא התפרץ.
הארי הניח את דראקו על הקרקע. סנייפ הלך לעבודה, ריפא את החתכים. הארי התבונן כשהדם הספוג בבגדיו חזרו לגופו. הארי התנחם בקצב הנשימה היציב של דראקו. ברגע שהחתכים כבר נראו ממש לעין, סנייפ פנה אליו.
"איפה למדת את הכישוף הזה?"
"קראתי את זה איפשהו."
סנייפ נעץ מבט. "תן לי את כל ספרי בית הספר שלך מיד אחרי שאעזור לאדון מאלפוי. אני אדבר עם פרופסור מקגונגל על העונש שלך."
להארי לא היה אכפת מהעונש שלו. "הוא יהיה בסדר?"
סנייפ נתן בו מבט ארוך כאילו מנסה לנחש את כוונתו של הארי מאחורי השאלה. "כן." הוא אמר לבסוף.
הארי הנהן, הקלה ממלאת את ורידיו. הוא הניח את תיקו המלא בספרי בית הספר שלו על הקרקע. לא היה אכפת לו אם הוא יקח את ספר השיקויים שלו.
למרות שאלמלא הספר הזה, דראקו והארי כנראה מעולם לא היו יוצאים. אבל זה היה גם הספר שנתן לו את הכישוף שפגע בדראקו. הוא היה בסדר לגבי לשחרר את זה.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
