דראקו דחף את הארי אל הקיר ונישק אותו בחוזקה. ידו הייתה על מותנו. ידיו של הארי היו קבורות בשערו של דראקו והוא משך ברכות, מה שגרם לדראקו לגנוח על שפתיו.
"אתה יודע," הארי התנשף בין הנשיקות. "אנחנו הולכים לאחר לשיעור."
דראקו זמזם בהנהון על שפתיו אבל לא נסוג.
"אנשים הולכים לתהות," הארי המשיך. "אם ניכנס מאוחר ביחד."
דראקו באמת קיווה שהוא יפסיק לדבר.
"זה לא משנה לי, אבל אלא אם כן אתה רוצה שכולם ידעו..."
דראקו נאנק (הפעם ברוגז) ונסוג לאחור. "אתה באמת יודע איך לרסק את מצב הרוח, אה, פוטר?"
הארי חייך. "מה אנשים היו חושבים אם ניכנס לכיתה עם שיער עכור ושפתיים נפוחות?"
"הם היו חושבים שהלכת לכסח איזה ציפור כי תהיה לי הגינות לנקות את עצמי," דראקו חייך. "במחשבה שנייה, אני לא חושב שמישהו ישים לב. תמיד יש לך שיער פרוע."
הארי צחק. "אז אני מניח שהסוד שלנו בטוח."
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°°•°
להארי היה קשה להתרכז.
הוא ישב עם דראקו באחד השיעורים שלהם. דראקו היה שקוע במאמר שלו והארי לא יכול היה להפסיק לבהות. הוא פתאום גילה שהוא עושה את זה הרבה. הם התהפכו כל כך מהר. הם הפכו מאויבים לאוהבים. הוא עדיין לא היה בטוח אם דראקו מחבב אותו. הוא עדיין מתיחס אליו קצת מגעיל. הוא ידע שהוא נמשך אליו אבל האם הוא אהב אותו כבן אדם?
"אני יודע שאני מהמם, אבל אתה יכול להפסיק לבהות בי לחמש שניות? אני לא יכול להתרכז." עיניו הכסופות של דראקו פגשו בעיניו הירוקות של הארי והוא לא היה יכול שלא להסמיק.
"אתה אוהב אותי?" הוא פלט.
דראקו נראה המום והרים גבה. "חשבתי שהעובדה, הזו שאנחנו - אה - מבלים ביחד תבהיר את זה ברור."
"אני יודע שאתה נמשך אליי אבל זה לא אומר שאתה אוהב אותי."
"על מה אתה מדבר?"
"אם לא היינו מתנשקים, עדיין היית מסתובב איתי?"
"מעולם לא הסתובבנו אחד אם השני אלא אם כן התווכחנו."
שפתיו של הארי התדלדלו. "הבנתי."
"למה אתה כועס? זה לא משהו חדש בשבילך."
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
