My Dream💭

פרק 44

נ.מ אמה
קמתי לעוד יום לימודים חסר פואנטה. ימים ספורים לפני סיום הלימודים. כאשר הגעתי לכיתה ישבתי ליד עומר והקשבנו למורה. היא חפרה על דברים לא מעניינים ונרדמתי. "אמה קומי, הפסקה" שמעתי את עומר אומר. התקדמנו לכיוון הדשא הגדול והוא הסתכל עליי. "מה קורה אמה? למה את עייפה?" הוא שאל בדאגה. תמיד עומר היה דואג לי לא משנה מה. תמיד עניין אותו מצב רוחי ואיך אני מרגישה. עומר הבן אדם ששינה את חיי לטובה למרות הרגעים הקשים שהיו בדרך. "סתם" אמרתי בהתהממות. ישבתי והסתכלתי על הדשא. הסתנוותרי מעט מאור השמש החמה שמראה שהקיץ בפתח. "אמה תדברי" הוא אמר ואני אמרתי לו "סתם ישבתי עם רום לאכול המבורגר עד מאוחר". אני ורום אתמול נפגשנו במסעדה. הוא הציע את ביתו אבל הרגשתי שזה די מוקדם מדי כדי לראות את ביתו ומקומו הפרטי יותר בחייו. אני לא יודעת איך להגדיר את הקשר שלנו כל כך. הוא לא מובן ודי מסובך לי. הוא כל הזמן מנסה ליצור איתי קשר ומגע אך אני נרתעת רבות. ישנם פעמים שהוא לא שם לב וממשיך לגעת בי אך אני מניחה לדבר מכיוון וזה לא משהו שבגדר החמור מבחינתי. "את עדיין נפגשת איתו?" הוא שאל "כן" אמרתי בעייפות "אמה חשבתי שדיברנו על זה" הוא אמר "על מה?" שאלתי אותו "על זה שאני חושב שאת לא צריכה להיפגש איתו יותר" "למה?" שאלתי בסקרנות "אמה את חושבת שיצא מזה מערכת יחסים?" הוא שאל אותי וחשבתי על זה. לא ראיתי אותנו עדיין בתוך בני זוג או בדרך לשם. זה היה נראה מוזר לי מדי. אני לא יודעת גם אם הייתי חושבת על זה מתישהו. "לא נראלי" אמרתי לעומר "אז למה את ממשיכה לסחוב את זה?" הוא שאל אותי "את מה?" שאלתי אותו "את הקשר שלכם. הרי זה ברור שהוא איתך נטו כדי ליצור איתך מערכת יחסים או משהו בכיוון " עומר אמר "מאיפה לך לדעת?" שאלתי אותו "אמה את לא רואה אותו בתוך משהו מעבר לידיד בעתיד הרחוק, ני מבין שכיף לך איתו אבל אני די בטוח שהוא לא רואה אותכם בתור ידידים לאחר שסיפרתי לי על איך שהוא החזיק אותך במועדון" הוא אמר. "גם אני לא חושב שכדאי לך להיות בקרבתו אמה" הוא הוסיף "למה?" שאלתי ומבטי היה נראה בוחן "אמה הוא לא נראלי טוב בעין. את אמרת שאין לו בעיות והוא כזה לא מוגדר מבחינתך כמישהו מסוים. אני לא חושב שאת צריכה להיות בחברתו" הוא אמר ושקלתי את דבריו. מצד אחד הוא מוזר ולא נראה מישהו שאפשר להבין ממנו את מחשבות שלו בלי שהוא אומר אותם אך מצד שני הוא לא הזיק לי ודי נהנתי שהייתי לידו. לא הרגשתי פרפרים בבטן או משהו בסגנון אך כן היה כימיה נחמדה, בגדר הנחמדה. לא הרגשתי שאני יכולה לסמוך עליו אך לא היה לי אכפת לי להיות נוכחת איתו באותו החדר. בעוד יומיים קבענו להיפגש עוד פעם באיזשהו מועדון. אני חושבת ששם אני אסיים את הקשר שלנו כי באמת אני לא מרגישה בטוחה לידו ומשהו אצלו מאותת לי נורות אזהרה. הסכמתי עם דבריו של עומר ואני והוא חזרנו לכיתה. המשך היום עבר חלק ורגיל. לא משהו מיוחד. כאשר סיימנו את הלימודים עומר הציע לקחת אותי לביתי אך מכיוון והייתי צריכה מעט זמן לעצמי החלטתי ללכת ברגל ולשמוע שירים. אם יש משהו שאני אוהבת זה את הנוף. יש בו משהו עוטף ומרגיע. הוא נמצא סביבך ולא נעלם לעולם. הוא משתנה בהתאם לאזור מגורים שונה והוא מלא הפתעות. אני מעדיפה ללכת לטיולים בטבע ובמקומות בעלי נוף מרהיב מאשר לצאת ליום כיף בקניון. תמיד הנוף היה מבחינתי משהו לא מובן מאליו. הסתכלתי בדרכי לביתי בכל מיני אנשים שונים שעוברים ובמכוניות שעוברות. כאשר הייתה קרובה לביתי הייתי בטלפון שלי ודיברתי מעט עם רום לגבי הפגישה שלנו בעוד יומיים. התעסקתי בטלפון ולא שמתי לב שנתקעתי במישהו. "סליחה" אמרתי בקול שקט וכיביתי את המוזיקה. כאשר הרמתי את ראשי ראיתי למולי את סער. הוא הסתכל עליי ואני עליו. "היי אמה, מה נשמע?" הוא שאל ואני אמרתי לו שבסדר. היה למולנו ספסל. הספסל שבו פגשתי אותו לראשונה. שהוא וברק התווכחו 'מי יקח אותי' ודניאל הסתכל עליהם מהצד כמו שני טיפשים וביקש מהם לעזוב אותי. הייתי אז מבוישת ומפוחדת. הייתי מבוהלת אך כעוסה מהגישה שלהם כלפיי. מי היה מאמין שבסוף התחברתי אליהם בצורה כזאת. "זוכרת?" הוא שאל והצביע על הספסל. "איך אפשר לשכוח את הריב שלך ושל ברק?" שאלתי בצחוק והוא צחק איתי. "אמה יש לך דקה?" הוא שאל והתיישב על הספסל. הנהנתי והוא סימן לי לשבת לידו. הוא ישב וחשב לכמה רגעים. מה להגיד או איך לנסח את דבריו. הוא היה נראה מהורהר ולא בטוח בתשובתו. הסתכלתי עליו בבישנות מעטה וחיכיתי שיפצה את פיו. "אמה כמה זמן לא נפגשנו" הוא אמר והנהנתי לעברו. "לא רציתי לדבר איתך על דניאל או על מה שקרה שביניהם שם, לא רציתי לשכנע אותך לחזור אליו או להתווכח איתך" הוא אומר ומסתכל אליי "אמה אני יודע מה קרה שם ואני יודע שאת יזמת את הפרידה. אני מודע למה שדניאל אמר אז ולהשלכות של דבריו. אני לא מצדיק אותו בשום דבר. אני יודע שהוא לא היה בסדר באותם רגעים והוא אמר דברים שלא היו צריכים להיאמר. אך בכל זאת אני יכול להבטיח לך שעומד סיפור מאחורי זה. הוא לא סתם אמר את מה שאמר. לא בקטע שהתכוון לדבריו אלא בקטע שמה שהוא אמר מבוסס על דברים שקראו לו בעבר" הוא אמר ונשם לשניה. ניצלתי את הרגע ושאלתי "למה אתה מתכוון?" הוא הסתכל עליי וחשב לכמה רגעים. "אמה, דניאל חווה הרבה דברים בעבר, חלק מהם את יודעת וחלק אף אחד לא יודע. הוא לא שיתף אותי אך אני הייתי נוכח באותם זמנים. אני לא יודע הרבה אך ממה שאני יודע דניאל אף פעם לא ניסה לפגוע בך. הוא לא ניסה להכאיב לך או לגרום לך צער. דניאל באמת אהב אותך אמה. באמת היה לו אכפת ממך." הוא אמר ואני הקשבתי למילותיו. הקשבתי והרגשתי שאני מה שחוויתי עולה לי. כל מה שאי פעם הדחקתי צף. שכל רגשותי כלפיי דניאל עולים ומרעננים את זכרוני. כל מגע שלו וכל נשיקה איתו. הכל. הוא ראה שהתחלתי להיכנס למחשבות בתוך עצמי ואמר "אמה אני רק רוצה לייעץ לך, מתישהו, אם אי פעם תהיי מוכנה ומסוגלת. תנסי לשמוע את מה שיש לו לומר. מה שהוא מסתיר מכולנו. אולי הוא יפתח אלייך וירצה לשתף ואולי זה יהיה מאוחר מדי. אבל רק תחשבי כל זה. אני יודע שלא תצטערי" הוא אמר והרגשתי צורך לחבק אותו. תמיד סער היה מגונן עליי. היה לנו קשר חזק בלי קשר לסיבה שהוא חברו של דניאל. חיבקתי אותו ובהתחלה הוא לא חיבק אותי בחזרה אך לאט הוא החזיר לי חיבוק. נשאבתי לאותו חיבוק. הרגשתי שהוא הראה לי נקודה שלא חשבתי עליה. אף פעם דניאל לא שיתף אותי כל כך מעברו. אף פעם לא דחקתי בו כי ידעתי שזה קשה עבורו וקשה לשמיעה. אך תמיד סקרן אותי לדעת מה הוא עבר וחווה שם. מה קרה לו ששינה את חייו. "תודה סער" אמרתי בשקט כאשר התנתקתי ממנו. "אין על מה אמה, שמרי על קשר, חסר לך שלא" הוא אמר וקם מהספסל. "ברור" אמרתי והוא הלך. ישבתי כל הספסל וחשבתי. חשבתי על הכל. מהרגע הראשון עד הרגע האחרון שלי עם דניאל. כל מה שעברנו וחווינו. שאלתי את עצמי האם זה באמת שווה מה שעברנו? האם זה היה אמור לקרות ככה או אחרת? אך דבר אחד אני יודעת ודי בטוחה, אני לא מאוכזבת שהכרתי את דניאל. ולא אהיה.

אהבתם את הפרק?אשמח אם תגיבו ותתנו כוכב☆. התגובות שלכם בהחלט חשובות ומשמעותיות לי להמשך הספר. אוהבת אתכם וכבר מצפה לחלק הבא♡