My Dream💭

פרק 34

לפתע הגיע רעש חזק לאוזני. זה היה מן כזה טנדר שיצאו ממנו אנשים רבים שהתקרבו לעברי. הם סחבו אותי והובילו אותי לשם. דניאל הלך אחריהם ואני הייתי עייפה מדי מכדי לברר מה קורה. הם הניחו אותי על אלונקה והעלו אותי לרכב. דניאל נכנס וישב לידי והרכב התחיל בנסיעה. דניאל יושב לידי ומלטף את פני. הוא מרגיע אותי ומסתכל עליי במבט דואג ואוהב. "ד-דניאל אני ע-עייפה" אמרתי בקול עייף ומותש. הוא הסתכל עליי ואמר "תשני יפה שלי, תנוחי, את צריכה את זה" אני מסתכלת עליו והוא עליי. לאט לאט אני מרגישה את עיניי נעצמות ואני מאפשרת להם להיסגר.

×××

נ.מ דניאל

לאחר שאמה נרדמה הצוות התחיל לבדוק אותה. הוא בדק את הדופק שלה ואת הנשימה שלה. לחץ דם שלה לא היה כל כך במיטבו וגם רמת הסוכר שלה לא הייתה כל כך במצב נורמלי. כשהגענו לאתר הלינה הצוות אמר לי להניח אותה במקום שבו היא תוכל לנוח ועשיתי זאת. הנחתי אותה באוהלי ברכות ונישקתי לראשה. לאחר מכן חזרתי לאתר הלינה ודיברתי עם אחד מצוות הפרמדיקים . הוא הסביר לי את מה שקרה שם באותם רגעים "מה שקרה לה זה מתוצאה של חוסר בנוזלים. החדרנו מעט נוזלים אליה. היא הייתה חלשה ולא יציבה וכאשר היא מעדה כאבה השפיעה עליה יותר. כל מכה קטנה הפכה להיות חזקה ועוצמתית ברגע שהיא הפכה להיות לא במיטבה. היא אכלה משהו היום או אתמול?" הפרמדיק שואל אותי ואני מנסה לחשוב אם היא אכלה משהו. "בארוחת הערב היא לא כל כך הייתה רעבה ובבוקר היה נראה שהיא אכלה לפי מה שחברתה אמרה לי. חברותיה גם ביקשו ממנה לשתות הרבה בגללל החום שהיה במסלול אך אני עכשיו מבין שזה לא הספיק עבורה" אני אומר במעט עצבים. איך לא שמתי לב שהיא לא מתפקדת טוב? "כדאי לשים לב אליה יותר ואני ממליץ שלא תצא למסלול של מחר. היא צריכה לאכול הרבה ולשתות. אחרת הגוף שלה יקרוס אפילו יותר ועדיף שהיא לא תגיע למצב הזה" הוא אומר ואני מהנהן למשמע דבריו. אני מעוצבן על כל מה שקרה לה ואני לא יודע מה לעשות עם זה. לאחר זמן מה מתחילים להגיע התלמידים והמורים. חברותיה של אמה שואלות אותי מה איתה ואני אומר להן שהיא ישנה כרגע ומסביר את מצבה. אני לוקח את נוגה לצד מכיוון והיא אמרה לי בבוקר שאמה אכלה ואין לי מה לדאוג. אני די חושש שהיא שיקרה במילותיה. "מה נשמע דניאל?" שואלת נוגה "היה יכול להיות יותר טוב" אני אומר והיא מהנהת למילותי. אני מחליט ישר להגיע לעניין "נוגה בבוקר אמרת לי שאמה אכלה, מה היא אכלה בדיוק בבוקר?" שאלתי אותה במבט בוחן. היא קצת נרתעה ואז אמרה "אממ נראלי שזה היה כריך עם שוקולד וגם מלפפונים וכריך עם חביתה" ופה הבנתי שהיא משקרת עלי. לא היה במלאי היום כריך חביתה ולכן מה שהיא אומרת זה שקר. "נוגה את אומרת את האמת?" אני שואל אותה "ברור" היא אומרת. "אני לא חושב, אז איך זה הגיוני כי לא היה כריך חביתה היום בבוקר" אני אומר לה והיא נראת מיואשת. "טוב בסדר, היא לא אכלה כלום" היא אומרת במהירות ועיניי נפערו "כלום?" אני שואל "כלום" היא אומרת במבט ללא רגש. "למה לא אמרת לי את זה? את מודעת לאיזה מצב זה הדרדר?" אני שואל אותה בתוקפנות והיא נראת קצת מפוחדת. "אני יודעת, אני איימתי עליה שלא תגיע למצב הזה אבל דניאל אתה חייב להבין שהיא לא רצתה שאספר לך ואני באמת חשבתי שהיא תאכל בהמשך, לא ידעתי שזה מה שיהיה" היא אומרת בחשש "טוב בסדר, תודה על העדכון נוגה" אני אומר באדישות והולך. הרבה עיניים מסתכלות עלי ואני לא מבין מה הן רוצות ממני. גל מסתכל עלי במבט מוזר. מבט כזה של ניצחון ואני לא מבין מה הוא רוצה אך אני מבין שהוא סתם אוהב לעצבן ואני מתעלם. אני הולך לכיוון האוכל כדי להכין משהו לאמה לאכול כשתתעורר ואני מכין לה אוכל ללא סבלנות. לפתע ניגש אליי סער. "דניאל תקשיב אני חייב לספר לך משהו" הוא אומר ואני לא מתייחס לדבריו. שאני עצבני אני בן אדם אחר. עדיף שלא להתקרב אליי כי אני יכול לפוצץ מישהו. "דניאל אתה שומע?" הוא שואל ואני ממשיך בשלי. "דניאל מדברים איתך!" הוא אומר בכעס ואני מסתובב אליו במעט עצבים "אתה לא רואה שאני לא יכול לדבר עכשיו?" אני צועק עליו בכעס והוא מסתכל בעיניי במבט חודר. "מה יש לך?" הוא שואל "אתה רואה שהמצב גם ככה רגיש? אז תעזוב אותי בשקט" אני אומר בעצבים והוא פולט אנחת יאוש ומסתובב לדרכו. כשסיימתי להכין לאמה אוכל אני הולך לאוהל ואני שומע את קול שמשמיע כאב. אני ישר פותח אותו ואני רואה את אמה מנסה להתיישב ללא הצלחה.