My Dream💭

פרק 4

צלצול טלפון רועש במיוחד העיר אותי משנתי. זאת אכן הייתה נוגה החופרת שכבר ב9 בבוקר נהגה להתקשר אליי ולהציק לי."עוד שעה תהיי מוכנה אני באה לאסוף אותך לקניון". "בשביל זה הערת אותי בשעה כל כך מוקדמת?" אני נאנחת . "דבר ראשון 9 בבוקר זה לא כל כך מוקדם ודבר שני מחר היום הראשון ללימודים שלנו בתיכון ואין סיכוי שאנחנו לא דופקות הופעה " אומרת נוגה בהתלהבות יתר שמתאימה רק לה. "נוגה כבר אמרתי לך לפני יומיים שאין סיכוי שאני באה עם שמלה לבית ספר, למה את מתעקשת כל כך?" אני אומרת בעייפות. "אמוש אני יודעת שאת לא בקטע של לדפוק הופעה אבל אני מבטיחה לך שאני וצליל נמצא לך את הלוק המתאים עבורך, עכשיו תזיזי את התחת שלך מהמיטה ולכי להתארגן" אומרת נוגה. "טוב טוב אני קמה קרציה" אני אומרת. "ניפגש עוד שעה מתחת לבית שלך ביי אמוש שלי אוהבת אותך ". היא אומרת "ביי נוגוש". אני עונה.

×××

לאחר שעה אני כבר באוטו של נוגה עם צליל ודנה שצורחות בלי סוף את השיר החדש שמתנגן ברקע. אני מסתכלת על החלון ומביאה בנוף. תמיד אהבתי את הטבע ולצאת לטיולים מהסוג הזה. אני אומנם ילדה של בית אבל תמיד אעדיף טיולי טבע וקמפינגים על מסיבות או מועדונים. לאחר רבע שעה הגענו לקניון. דנה מתפרעת ולוקחת כל מה שבא ליד בעוד שצליל עוצרת אותה ללא הצלחה. אפשר להגיד שדנה היא בהחלט הטחונה והכי משוגעת של החבורה וצליל יותר מחושבת אך גם לה לא חסר כסף במשפחה. לבנתיים נוגה ואני עוברות כמה קולבים ונוגה מתייעצת עם צליל לגבי כמה דברים שהיא חושבת שמתאימים לי. לבסוף אני לוקחת כמה חולצות קצרות וארוכות עם כיתובים שונים לבית הספר, כמה מכנסי ג'ינס לא הכי ארוכים אך עוברים את הברך וכל מיני גקטים שמצאו חן בעיניי והכי חשוב שנוגה שאישרה. למזלי בבית הספר לא מכריחים אותנו ללבוש חולצה עם סמל בית ספק מכיוון שהמנהל מאמין בחופש הבחירה ושבית ספר זה לא כלא שצריך ללבוש מדים מסוימים. יש לנו את המנהל הכי מדהים בעולם שתומך ודואג לשלומם של התלמידים ממש. אני בהחלט אוהבת את הגישה שלו והאכפתיות שהיא נותן לכולם. לבסוף אנחנו עוצרות בחנות קטנה מלאת תכשיטי זהב וכסף. נוגה מושכת אותי איתה וצליל ודנה מגכחות לעצמן. הרי זה ידוע שמה שקונה את נוגה זה תכשיטים, ועוד זהב. נוגה מדברת למוכרת ואומרת לה להביא את עגילי הזהב החישוק התלויות על חלון הראווה. נוגה שמה לי אותן ובהחלט מתפעלת בהתרגשות. "זה בהחלט מתאים לך ולשערך הבלונדיני ומבליט את עינייך בצבע דבש, את קונה את זה עכשיו!" אומרת נוגה ללא מעצורים בין מילה למילה. "את יודעת שאני לא מתה על עגילים גדולים". אני אומרת בשקט ומפחדת שנוגה תרצח אותי. כשזה נוגע לתכשיטים אל כדאי לעצבן את נוגה. "אני לא שואלת אותך " היא אומרת בהחלטיות שיש רק לה ומוציאה ממני את העגילים. מביאה למוכרת ובאה לשלם לה. "ממש לא נוגה את לא משלמת , יש לי כסף את יודעת?" . נוגה שולחת לי מבט רצחני בעינייה ובאותו רגע אני חוששת לחיי. אני מבינה שכדאי שאשתוק ואתן לה את מבושקה.
"נוגה לא היית צריכה באמת" אני אומרת כאשר אנחנו בדרך לאוטו האדום עם הגג הנפתח שלה. "תקחי את זה כמתנה לקראת הלימודים וסיום החופש" היא אומרת. אני מחבקת אותה ואומרת לה מילות תודה.