My Dream💭

פרק 43

נ. מ אמה
אז עברו כמעט חודשיים. חודשים מאז מה שקרה. אני לא כל כל אוהבת להיזכר ולהתעסק במה שהיה או לקרוא לאירוע הזה בשמו. אני פשוט חושבת שאני לא כל כך מסוגלת לקרוא לזה מה שזה. בחודשיים האלו עבר עלי מעל ומעבר. מעבר ויותר. אני ועומר כל הזמן יצאנו לבילויים שונים ונהנו ברמות. הוא העביר לי את הזמן כמה שהצליח ולרגעים הרגשתי שהזמן עובר יותר מהר ממה שהיה. אני וחברותיי עשינו מלא מסיבות ביחד וישנו אחת אצל השניה הרבה. אוטוטו נגמרים הלימודים ומתחיל החופש הגדול. אני לא רוצה להיזכר בו כי אין לי כוחות אליו. אני ישר נזכרת במה שאני והאקס שלי תכננו לעשות בחופש. אני לא יכולה לקרוא לו בשמו ולא רוצה. אני מנסה להמשיך למרות הכל. כמו שאמרתי הרבה השתנה ואני ורןם יצאנו לכמה בילויים כאלו. עומר מכנה את זה כ'דייטים' אבל אותי זה לא כל כך עניין. אם יקרה שם משהו אז יקרה ואם לא אז לא. זה לא מעניין אותי בעיקר, אני מנסה לחיות את הכאן ועכשיו כמה שיותר. היום אני ורום קבענו ללכת למועדון די ידוע ומוכר מועדון 'ונוס'. זה המועדון הכי מוכר בקרב נערים ונראלי שיהיה ממש סבבה. תמיד חברות שלי סיפרו לי שיש שם את המוזיקה הכי טובה וכל האנשים הכי מוכרים נמצאים שם. לא כל כך הבנתי את הקונספט להתלהב מאנשים מוכרים בתעשייה הזאת כי גם ככה אני לא מכירה אותם אישית אז זה פשוט לא עניין אותי. רום אמר שתחכה לי מונית בשעה תשע אז אני כבר כמעט מוכנה. הסתכלתי על איך שאני לבושה. בשמלה מהממת ונעלים שמוסיפות לי. שערי היה נראה טוב ופרגנתי בבושם שמריחים בו לכל עבר. שמתי לב לשרשרת המונחת על גופי. השרשרת שלו. הוא הביא לי אותה ומאז אני לא מורידה אותה. הסתכלתי עליה רבות וחשבתי האם להוריד אותה? מצד אחד היא נורא הוסיפה לי אך מצד שני אם אני רוצה להמשיך אני חייבת לשחרר. החלטתי לשים אותה במגירה שלי מאחר ויש לי עבור ערך סנטימנטלי והיא חשובה עבורי. אולי היא קשורה לעבר אבל גם העבר הוא חלק מהחיים שלי ואנחנו נבנים ממנו לעתיד. אני לא מצטערת על התקופה איתו, ממנה למדתי הרבה דברים. אבל בכל זאת, זאת תקופה שהייתה חייבת להיגמר. צעדתי לכיוון היציאה מתי שהשעון הורה את השעה תשע. ראיתי את המונית ונכנסתי אליה. כאשר הגעתי למועדון באתי לשלם לנהג המונית אך הנהג אמר שרום כבר שילם ואמרתי תודה לנהג. הגעתי לכניסה והרגשתי מישהו מחזיק את ידי. "היי" "היי יפיפה מה שלומך?" הוא שאל "סבבה, מה איתך?" "בסדר, יאאלה בואי " הוא אמר ועמדנו בתור. תוך רבע שעה נכנסנו והתיישבנו על כיסאות הבר הגבוהים. המקום היה עמוס ומפוצץ. המוזיקה התנגנה בקולי קולות שהרעידו את הקירות והאנשים היו דחוסים וצפופים. אני ורום התחלנו בשיחת חולין קצרה בה הוא סיפר על כל מיני דברים שעשה היום וכל מיני מחשבות שלו. מה שהיה נחמד ברום זה שתמיד היה על מה לדבר איתו, הנושאי שיחה איתו לא נגמרים. הוא היה טוב ולא מעיק. לפעמים זה קצת עצבן אותי שהוא פשוט דפוק בצורה כלשהי. שאין לו שריטות. האמת שלא אהבתי את זה כי לכל אחד אמור להיות שריטה אצלו. משהו שהוא לא מושלם בו. הרגיש לי לפעמים שהוא לא כל כך אומר לי את האמת כי איך בן אדם יכול להיות כל כך נורמטיבי ללא בעיות בחיים? כאילו משהו לא תקין אך התעלמתי מזה. ניסיתי לשים את המחשבות המוזרות שלי בצד והתייחס לערב הזה כאל ערב שבאנו להנות. "אמה את מקשיבה לי?" "כן כן" "רוצה לרקוד?" הוא שאל והנהנתי לעברו. אף פעם לא היינו במועדון ביחד כמו הפעם הראשונה והשנייה שנפגשנו. אבל זה לא באמת נחשב כי לא רקדנו באמת אז. הוא לקח את ידי ומשך אותי לעבר הרחבה. אני לא אשקר אבל די הרגשתי לא בנוח כשהוא משך את ידי. המגע שלו היה לפעמים די לא בטוח אבל התעלמתי מזה. הוא משך אותי לעבר הרחבה ורקדנו יחדיו. קפצנו ושרנו וצחקנו. הוא היה נראה משוחרר ונינוח. לאט לאט היינו יותר עייפים מכל האנרגיות שהוצאנו וברחבה נשמע שיר שקט ונעים. הוא התקרב אליי לאט ותפס את מותני. הרגשתי מעט שתפיסתו הייתה חזקה ואף לוחצת מעט אבל לא בהרבה ולכן לא אמרתי לו. זזנו לפי תנועות השיר.