"זו הדרך שלך להודות לי?"
"כן, חצוף."
בלייז חייך וחיבק את דראקו כשזרועו על כתפיו. "טוב, אני אתגעגע אלייך במעונות אבל זה יהיה נחמד שלא אצטרך להתעורר באמצע הלילה לצרחות שלך."
דראקו היכה בזרועו.
°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•°•
הארי לא ידע איך הוא אמור להסביר את זה לרון ולהרמיוני. הוא יכול היה לשאת להם את אותו נאום שהוא נשא לדמבלדור אבל הוא ידע שהם לא יאמינו לו. הוא יכול היה לומר להם את האמת. עם זאת, הוא עדיין דאג כיצד הם יגיבו. זה השאיר את האופציה לשקר. אף אחד מאלה לא נראתה כמו אפשרות טובה. הוא רק יצטרך להחליט מתי הוא יספר להם.
זה קרה הרבה יותר מוקדם ממה שהוא קיווה. הארי תכנן לארוז את החפצים שלו לפני שיראה את חבריו, אבל הם ישבו בחדר המועדון, מול חור הדיוקן של האישה השמנה.
"אנחנו יכולים לדבר?" שאלה הרמיוני.
"אה, כן." אמר הארי והתיישב מולם. "מה קורה?"
"שנינו רוצים להתנצל." אמרה. "זה לא ענייננו עם מי אתה יוצא ועם מי לא. למרות שאל אתה רוצה לדבר עם מישהו, אתה יכול לדבר איתנו." הרמיוני דחפה את רון. "נכון רון?"
"כן." אמר רון, אבל ניכר שהוא לא האמין לדבריו.
"תודה, חבר'ה. בעצם, יש משהו שאני צריך לדבר איתכם עליו." על החיים ועל המוות. "אני הולך לחלוק מעונות עם דראקו למשך כל המשך השנה."
הפה של רון וגם של הרמיוני נפער בהלם.
"מה?! למה??!" רון שאל.
"סיבות בריאותיות. דראקו סובל מטרור לילה נוראים."
עיניה של הרמיוני התרחבו. "ואתה מרחיק אותם? קראתי עליהם והם עד כדי כך חמורים?"
"כן. בגלל זה בלייז הגניב אותי באותו הלילה. דראקו לא היה מתעורר."
"חכי," אמר רון והביט על השניים. "יש לי כל כך הרבה שאלות. כאילו, ממתי אתה קורא למאלפוי בשמו הפרטי? מה זה לעזאזל טרור לילה? ולמה ואיך מרחיקים אותם?"
"טרורי לילה הם כמו סיוטים קיצוניים. סיוטים שיכולים להיות כל כך מציאותיים עד שהאדם יכול לפגוע בעצמו תוך כדי אחד. הם נגרמים כתוצאה מטראומה נפשית." הסבירה הרמיוני. "לגבי מה שהארי יכול לעזור לו, אין מידע מדויק מאחורי זה. ברוב המקרים, האדם שיכול להרחיק את טרור הלילה קרוב לאדם שחווה אותם." הרמיוני נעצה את עיניה בהארי. "איך גילית?"
"הוא נרדם באחד פגישות ההדרכה שלנו. זה לקח קצת הרבה מאוד כוח כדי לגרום ליצור הזה לדבר, אבל בסופו של דבר הוא הסביר למה הוא לא מצליח לישון. באותו לילה בלייז תפס אותי, היה אחד מטרורי הלילה הגרועים ביותר של דראקו. אני לא יודע איך, אבל הצלחתי לחלץ אותו מזה."
"כל זה לא מסביר למה לעזאזל אתה בכלל עוזר לו." ענה רון. "הוא היה קוץ בתחת מגיל אחת עשרה. הוא התנהג אלייך בגסות מיוחדת. אז למה?"
כי התאהבתי בו. "כי זה הדבר הנכון לעשות."
"אבל -"
"תעזוב את זה, רון." התפרצה הרמיוני. "אני חושבת שהארי יוצא ממש גדול כשהוא עוזר לו למרות מה שקרה בעבר."
הארי חייך. "תודה, 'מיוני."
רון שילב את ידיו. "זה מטורף. כל המשפחה שלו מפוצצת באוכלי מוות!"
"לכאורה." ציינה הרמיוני.
"לא משנה. בכל מקרה," אמר הארי. "מה שיקרה, יקרה." ואני לא יכול לחכות.
YOU ARE READING
מלחמת שבירת הלבבות • פאנפיק דרארי מתורגם
Fanfiction"אתה יודע מה אני חושב?" הארי רכן מעבר לשולחן. "אני חושב שאתה מפחד. אתה לא לוקח סיכונים כמו הגריפינדורים." הוא לעג. "בבקשה, הגריפינדורים רק עושים את עצמם, הם פחדנים מבפנים." הארי חייך, מתיישב חזרה במושבו. "לא אני." "הוכח זאת." הארי קם והסתובב סביב הש...
